לב הבניה החופשית הוא הריטואל שבו מקריאים אחי הלשכה טקסטים המכילים סמלים שונים ומגוונים. סמלים אלו הם המייחדים את הבניה החופשית ופרשנותם זכתה לתואר "קדמונים ומקובלים", כדי לציין את נאמנות הריטואל למקורו הקדום. אחת הדוגמאות לסמל המוטבע בנוסח הריטואל של לשכת ברקאי הוא המשפט "יראת הכבוד אל האדריכל העליון של היקום". בריטואל של לשכות בונים חופשים אחרות בישראל מופיע משפט דומה (בהקשר מסוני אחר), ובו נאמר "לתפארת הבונה/האדריכל העליון של היקום". משפטים כאלו גם מופיעים בנוסחים באנגלית בתור "Glory to the Grand architect of the universe". מהי אותה "תפארת" או "יראת כבוד"? האם הם מתייחסים לאותו סמל? ומה הם מסמלים?
בשמיעה ראשונה נשמע שמדובר בקריאת הלל דתית, ואלמלא הבניה החופשית היתה ארגון חילוני בתכלית, הפרשנות המתבקשת לקריאה כזו היתה תיאולוגית. אך הבניה החופשית איננה דת ואין לה אמירה ברורה בתחום התיאולוגי, או כפי שמוסבר בטקסט המכונן של הבניה החופשית, (מתוך חוקת אנדרסון, בתרגום חופשי):"בונה [חופשי] מחויב, בהתאם לדרגתו, לציית לחוק המוסרי, ואם הוא בקיא ברזי האומנות, הוא לעולם לא יהיה אתאיסט טיפש או רלטיביסט חסר עקרונות [Libertine]. בימי קדם הבונים נדרשו בכל ארץ לנהוג על פי דת המקום, אולם כיום [1723] נחשב יותר מעשי רק לחייב את הבונים באמונה כללית המוסכמת על הכל, ולשמור את אמונותיהם ודעותיהם הפרטיות לעצמם; כלומר, להיות אדם טוב וישר או איש כבוד ויושר ללא קשר לדת ומוצא". יחד עם הבהרה כללית זאת, קריאות ההלל האלו נוכחת בעבודת הבונים מימים ימימה. כתב היד קוק, אחד מהטקסטים המסוניים המוקדמים ביותר שנמצאו, נפתח בקריאת הלל ותפארת ל"אב המפואר, מיסד ויוצר השמים והארץ". גם במקומות שונים ב"חובות קדומים" (Old charges), אוסף של כ 100 טקסטים מסונים קדומים, מופיעות ווריאציות כלליות ונוצריות של הקריאה לתפארת האל.
קריאות ה"גלוריה" הללו נשמעות כמו תפילה מכיוון שהן אכן מופיעות כהמנון המושר בין התפילות נוצריות. המנונים אלו מכונים דוקסולוגיה (Doxology), מהמילים היווניות דוקסה (δόξα) " דעה" ולוגיה (לדבר על). דוגמה להמנוני התפעמות קצרים אלו בכנסיה הקתולית היא התפילה המפורסמת  Gloria in excelsis Deo, אשר ווריאציות דומות לה מופיעות גם בכנסיות הפרוטסטנטיות.
 
קישור זה לתפילה הנוצרית מסתדר עם העובדה שבוני הקתדרלות היו קשורים במשך מאות רבות של שנים לכנסיה הנוצרית, ומכאן סביר שקריאת הדוקסולוגיה נשתמרה עד ימינו בעבודת הבונים החופשים כסוג של תפילה נוצרית. כנגד הסבר זה ישנה ביקורת אשר מערערת את תקפות הזיהוי של קריאת הגלוריה כתפילה, ומזהה את הדוקסולוגיה המסונית כסמל של הבונים החופשים שמשמעותו מצועפת ברזים.
חוקר הבניה החופשית, האח אלברט פייק סיים את יצירתו המונומנטלית "מוסר ודוגמה" בדוקסולוגיה המסונית, וגם פתח את הרצאתו המסכמת בנושא הסמלים של הבניה החופשית במשפט ההלל "גלוריה". באותה עבודה מסכמת, פייק צירוף גם את הצופן המובא לעיל, ואשר איננו אלא ציטוט מהתנ"ך בכתב עברי או שומרוני קדום. מדובר בפסוק ב מתוך ספר משלי פרק כ"ה:"כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר [וּכְבֹד מְלָכִים, חֲקֹר דָּבָר]". בתרגום השבעים לתנ"ך, אשר השפיע רבות על התרגומים של הכנסייה, המילה כבוד תורגמה למילה היוונית "דוקסה" δόξα, מילה שמאוחר יותר תורגמה למילה הלטינית "גלוריה", ולמילה האנגלית Glory. מכאן ניתן להסיק שהריטואל הצרפתי של ברקאי ("יראת כבוד") והריטואל האנגלי של הלשכה הגדולה למדינת ישראל ("לתפארת") מתייחסים למעשה לאותה קריאת הלל, ואינן אלא תרגום שונה לאותו הסמל שמופיע בספר משלי.
 
התרגומים האלו מסתירים את ההיסטוריה והמשמעות האיזוטרית של המילה דוקסה, שאיננה סתם "דעה" אלא לפחות בענף של הפילוסופיה האפלטונית, היא מילה בעלת הקשר שלילי. דוקסה היא דעה קדומה, אמונה בלתי מבוססת. ניתן אף להגדיל ולומר שהדוקסה היא מקרה פרטי של דוגמה, מין כלל שרירותי ושגוי שהפרט מאמץ לעצמו מתוך דעות ההמון (להבדיל מהדוגמה המוכתבת ממקור רשמי). עבור מחפשי האור, הידיעה האמיתית והתיאורטית מתעלה מעבר למגבלות האדם. הדוקסה היא הדעה החילונית ממנה מבקשים מחפשי האור להיפרד, וכמו המדען והפילוסוף הם מחפשים את האפיסטמה (ἐπιστήμη). 

בונים חופשים אולי מוכנים לשאת את העלבון שבייחוס סמלים מהריטואל המסוני לכנסיה הקתולית בזכות הקישור ההיסטורי לבוני הקתדרלות, אבל לקרוא הלל לדעות קדומות ואמונות שווא? בכל הנסחים, ובכל השפות? זה כבר חטא שהדעת המסונית איננה יכולה לשאת. לשם דוגמה, תלמידים בונים חופשים בלשכת ברקאי נדשרים לשנן שעבודת הלשכה היא "מלחמה בעריצות, בבערות, בדעות הקדומות והטעויות, מרוממים שם את החוק, את הצדק, את האמת ואת הדעת. ובלשון אחרת – מקימים שם מקדשים לטוב וכורים בורות לרע".

הרצאה באנגלית מפי האח מנלי פ. הול (33) על תפיסתו של אלברט פייק (33) את המילה הסודית בספר "מוסר ודעה קדומה"

כדי לפתור את התעלומה, עלינו להעמיק את הבנת הקשר שבין הציטוט מספר משלי ובין הבניה החופשית, אליו מרמז גם האח פייק בצופן העברי.

ספר משלי, או "משלי שלמה" בשמו המלא, מיוחס לשלמה המלך כדמות מופת (להבדיל מהכותב בפועל). מחקר המקרא הביקורתי רואה ספר זה בתור אוסף של "דברי חכמה קדומים" שאוגד לצורתו הסופית בתקופה מאוחרת יחסית, כנראה על ידי האיסיים במאות ה 2-3 לפנה"ס. כמה קדומים אותם פילוסופים עתיקים? בספר ישנן התיחסויות לריטואלים איזוטריים קדומים ביותר, כמעט פרה-היסטורים.  בנוסף, חוקרים מבחינים בהשפעה הברורה שיש לספר משלי על "משלי אמנ-אמ-אפה", אוסף דברי החכמה החשובים ביותר במצרים העתיקה (מהמאה ה 11-12 לפנה"ס). בנוסף, מחקר המקרא מזהה גם קשר משמעותי גם לדברי החכמה השומרים הכתובים במשלי שורופק (2500 לפנה"ס לערך). 

משלי אמ-אמ-אפה, שנקראו על שם סופר בשם זה, היו אוסף דברי חכמה שעסקו בנושא אורח החיים של האדם הטוב. קובץ זה שהתגלה במאה ה 20, מתוארך לתקופת השושלת העשרים במצרים הקדומה, בימי הפרעונים רעמסס. בתמונה מתואר ריטואל המיסתורין המצרי הקדום, כשבצד שמאל נמצא המלך רעמסס מתקדש כבן האלמנה (איזיס), במרכז עומדים הכוהנים בדמות אנוביס והורוס, ובצד ימין עומד המלך מול אוזיריס.

הציטוט המלא מתוך ספר משלי כ"ה:

ב כְּבֹד אֱלֹהִים, הַסְתֵּר דָּבָר; וּכְבֹד מְלָכִים, חֲקֹר דָּבָר.

ג שָׁמַיִם לָרוּם, וָאָרֶץ לָעֹמֶק; וְלֵב מְלָכִים, אֵין חֵקֶר.

ד הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף; וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי.

דיון מסוני

קריאת ה"גלורי" המסונית, כמו כל דבר בעבודת הבונים החופשים, היא סמל שמשמעותו המלאה אבדה כנראה בימי קדם. מהו הדבר שכבוד/תפארת האל מצווה להסתיר? אלברט פייק חיבר ספר שבו הוא חקר את המילים האסורות בביטוי, שמו של  ספר זה באנגלית הוא "Book of the words" וגם  "Sefer HaDevarim" – "ספר הדברים". מכאן אנחנו יכולים להסיק שלמילה "דבר" מהפסוק יש משמעות של …"מילה". השורש ד.ב.ר אכן מתייחס למילה במשמעות של שפה דבורה או של ציווי (כמו בעשרת הדיברות). קריאה איזוטרית של הטקסט, אם כן, תהיה :"כבוד ה' הסתר מילה, וכבוד מלכים חקור מילה [נסתרת]". עבור הבונה החופשי לקריאה כזאת יש כמובן משמעות שונה לחלוטין מאשר לחילוני. כדי להשלים את הבנת ההקשר, ניתן לפענח את "כבד מלכים" על ידי הצלבה עם אחד משמותיה של הבניה החופשית "האמנות/המלאכה המלכותית". עבור בונים חופשים בדרגה העילאית פסוק ד' גם מעביר משמעות סודית נוספת אשר מוסיפה ומשלימה את ערכו של הסמל.

וקדיש על שום מה? תפילת הקדיש היא דוקסולוגיה יהודית אשר נקראת בשפה הארמית. כמו בכנסיה, גם בבית הכנסת אומר היהודי "יתגדל ויתקדש שמי רבה" בין התפילות. ההקשר של יתמות ומות הוא מאוחר מאד, ורוב סוגי ה"קדיש" הם קריאת תפארת/כבוד שנאמרת מתוך ענווה. בניסוח שמאגד את המשמעויות הללו לכדי סמל אחד, ניתן לומר שקריאת ה"כבוד/תפארת" היא קריאת ענווה מעולם המיסתורין הקדום; הצהרה שבה הבונה החופשי חוזר על חובתו הראשונה (הסודיות) ומבהיר שידיעתו, רחבה ומעמיקה ככל שתהיה, היא עדיין "דוקסה", נקודת מבט אישית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s