נחושת

עבור חוקר שפת הסמלים, ההבדל בין נחש לנחש מתכת הוא כמו ההבדל בין שם פרטי, לבין שם פרטי ושם משפחה. במילים אחרות, הנחש הוא סמל כללי, אבל נחש המתכת הוא סמל ספציפי. כדי לזהות היטב את סמל זה, נבחין בפרט חשוב נוסף – מינו של הנחש. על פי אחד ההסברים לנחש הנחושת, מדובר בהטיות שונות של מין הנחש, ושמה של נקבת הנחש הוא נחושת, ולכן סמל שמכיל נחש ממין זכר וממין נקבה יקרא נחש (זכר) נחושת (נקבה). תמיכה נוספת בתיאוריה שנחש הנחושת הם למעשה שני נחשים – זכר ונקבה, מגיעה גם מגילגול מאוחר יותר של סמל נחש הנחושת במטה הקדסיאוס. נחש המתכת (נחושת) הוא אם כן סמל עתיק שמוכר היטב גם מהתנ"ך ומהמחקר המדעי, מה שמחדד עוד יותר את השאלה: מה לכל השדים והרוחות עושה נחש הנחושת על סינר מסוני?

"עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס; וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ – וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי"

במדבר כ"א ח'

"וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ; וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן"

מלכים ב' י"ח ד'

המשמעות התיאולוגית היהודית אינה מענייננו במאמר זה, ולכן נתמקד בפרט מסוים מהסיפור המקראי, והוא הגיאוגרפיה, כלומר היכן הוכן נחש הנחושת. הרמב"ן מזהה את מקום יצירת נחש הנחושת על ידי משה בפונון שבאזור הערבה התיכונה, אזור שהיה מרכז לעיבוד נחושת מימי קדם. ממחקר ארכיאולוגי  שנערך במקום, התגלתה תעשייה עניפה של כרייה והתכת נחושת בכורים החל מהתקופה הכלקוליתית. אותה תקופה התאפיינה בשנוי תרבותי אדיר שהתחולל בעקבות המעבר מטכנולוגיית כלי אבן לשימוש בכלי נחושת (כלקו – נחושת ביוונית, ליתית – אבן ביוונית). התיאוריה הרווחת היא שהנחושת היתה רכה מדי בכדי לשמש לכלי עבודה, ולכן היא הוחלפה בטכנולוגית ברונזה, מתכת חזקה מאד, המורכבת מסגסוגת של 90% נחושת ו 10% בדיל. אחרי אלפי שנים, הוחלפה הברונזה בברזל ופלדה, שהיא מתכת חזקה עוד הרבה יותר מהברונזה. לשם תיאום התאריכים בין טכנולוגיות כלי העבודה לבין הסיפור המקראי, תקופת הברזל היא תקופת שלמה המלך (1000 לפנה"ס), תקופת הברונזה היא תקופת האבות (2500 לפנה"ס), ותקופת הנחושת (התקופה הכלקוליתית) היא תקופת דור המבול.

התנ"ך והמחקר ההיסטורי מייחסים את ידע המתכות, המטלורגיה, לעם קדום שחי באזור הערבה של היום. עם זה היה עם של חרשי מתכת, אשר החזיקו בידע הדרוש להפיכת אבן טבעית עשירה בעופרות מתכת, לנחושת טהורה. תהליך זיקוק כזה הוא פעולה מורכבת, שבה מופרדים החומרים הבלתי רצויים מהסלע בטמפרטורות שונות (1000 מעלות צלזיוס ומעלה) עד ליצירת מטיל מתכת טהור. כשהנחושת הטהורה יוצאת מהכור בצורתה הנוזלית, היא זורמת בצורת נחש כדי להתקרר על האדמה. כשהמתכת הנוזלית מתקררת היא כבר איננה אבן גסה, אלא היא מתכת גמישה ומבריקה בעלת תכונות פיזיקליות מופלאות המשמשות את האדם היום יותר מתמיד. העם הקדום אשר גילה את תהליך מצוי היסודות הטהורים מתוך האבן נקרא בלשון התנ"ך "בני הקיני", מעמי כנען שמוזכרים בברית בין הבתרים, ושקרואים על שם אביהם הקדום קין (הורג הבל). בשפה הארמית  נשמרה המשמעות של השם קין בשורש ק.י.נ שמתיחס למטלורגיה וחרשי מתכת. צאצאו של קין בתקופה הכלקוליתית (דור המבול) הוא תובל קין, אבי כל עובדי המתכת ("תובל קין לוטש כל חורש נחושת וברזל", בראשית ד' כ"ב).

נחש הנחושת היה סמל פולחני בדת המיסתורין של הקינים, והוא התפשט עם חרשי המתכת לכל המזרח הקדום. כמו דתות מיסתורין קדומות אחרות, גם בדתות אלו נערכו טקסי חניכה והכשרה, אשר כונו בלשונות השמיות בהטיות שונות של השורש ק.ד.ש.

דיון מסוני

הנחושת הנוזלית של הקינים מופיעה גם בסיפור ים הנחושת, מקווה המים המסתורי במקדש שלמה, שהוכן גם הוא בערבה (נאות הכיכר) והובא משם להר הבית בירושלים. אותו מקווה מים, שמידותיו יוצרות צורה גיאומטרית בלתי אפשרית, ניתן לשלמה המלך על ידי חירם מלך צור, עיר שהיתה מרכז עולמי לסחר במתכות עד תקופת הברונזה המאוחרת. האדם שהכין בפועל את ים הנחושת למקדש היה חירם בן האלמנה מצור, הדמות המסתורית שעומדת במרכז אגדת המאסטרים בבניה החופשית. מכאן, שאבזם נחש המתכת של רבי הבונים הוא סמל סודי. למתבונן החילוני זהו אביזר אפנה סתמי כמו כפתור או רוכסן, ולמקודש, זהו סמל סודי למאסטר חירם בן האלמנה שראה בכוח רוחו את יסודות הפיזיקה באבן הגולמית, והיה מסוגל באמצעות המילה הסודית להפוך את האבן הגסה למתכת טהורה. את המתכת אפשר להפוך לעדי נוצץ, למטבע, לחרב או לכלי עבודה.