המשך עבודתו של אח ברקאי, תלמיד בונה חופשי, בנושא האמה בת 24 האצבעות.

למרות קשיחותה וקביעותה, האמה לרוב מתוארת כבעלת שלוש צלעות, כל אחת בת שמונה אצבעות. למזלי, כתלמיד בונה חופשי, אחוות האחים כאמה פורשת את כפיה כלפי ונפתחת לעומתי, מפגינה כיצד כל מקטע בה שווה, וגם לי, התלמיד, הצעיר, השוליה, ישנו מקום בלשכה. האמה הקשיחה והמחייבת, היא גם האמה שפורשת את כנפיה כלפי הנכנס בשערי הלשכה, ללמד, לכבד ולאהוב ברעות ואחוות אחים. ובכך מגלמת בתוכה את הפסוק של דרגת התלמיד, בו אנו פותחים את ספר החוק המקודש בעבודה בדרגה הראשונה: "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד".

לקחה של האמה בת עשרים וארבע האצבעות הוא לקח אישי מאוד, ונוגע בדרך הנכונה בה כל בונה חופשי ינהל את שעותיו וימיו. עם זאת, ניתן למצוא גם לימוד אחוותי בהוראה לחלוקת היממה לשלושה חלקים.

במדרש קהלת רבה, פרק ט' סעיף ט' נכתב:

אמר רבי משום עדה קדושה: קנה לך אומנות עם התורה.

מה טעמא? "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" ולמה הוא קורא אותן עדה קדושה?

ששם היו רבי יוסי בן משולם ור' שמעון בן מנסיא, שהיו משלשין היום:

שליש לתורה,

שלישי לתפלה,

שליש למלאכה.

רבי מכנה את רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא "עדה קדושה", מכיוון שהיו מחלקים את שעותיהם לשלושה, בהתאם להוראה המסונית.

עולה תהייה, מה הקשר בין הנהגה אישית כל כך כמו חלוקת היום ובין הגדרת קבוצה כעדה קדושה? על מנת ליישב קושייה זו אשתמש בסיסמתה של הבנייה החופשית: "חופש, שוויון ואחווה".

חופש: ההוראה שמגולמת באמה בת עשרים וארבע האצבעות היא הוראה אישית, והיא מחייבת כל בונה חופשי. אך כל בונה חופשי בחר מתוך חופש מוחלט של המצפון להצטרף למסדר ולשמוע להוראותיו וחוקיו. מכך משתמע שכל בונה חופשי בוחר מתוך חופש לחלק את יומו לשלושה חלקים בני שמונה שעות.

שוויון: בטקס קידושי הוכנסתי את הלשכה בלי כל חפץ בעל ערך, כדי להדגיש את סלידתה של הבנייה החופשית ממעמדות בחברה, ואת העובדה שכל האחים שווים, העשיר והעני, הצעיר והמבוגר. ההוראה של האמה היא הוראה אישית, אך היא גם הוראה שווה לכל אחי המסדר. כל אח, מתלמיד ועד לנשיא הגדול כפופים לחוקיה של הבנייה החופשית בצורה שווה. כך יודע כל אח שאחיו גם הם מחלקים את עשרים וארבע שעות יומם לשלושה חלקים. וכך יודע כל אח ששעותיהם של אחיו זהות לשעותיו, ערכן שווה לערכן של שעותיו, ושמש אחת זורחת על כולם.

אחווה: ההבנה שכל האחים הם בני חורין, שבחרו בצורה חופשית לקבל עליהם את החוקות של הבנייה החופשית בצורה שווה, יוצרת אחוות אחים, שווים וחופשיים.

אסופת בני תמותה, חופשים, שווים שנוהגים באחווה יש כלפי רעהו, מתוך הבנה שהמשאב הבסיסי ביותר, הזמן, שווה ביניהם, היא זו שיוצרת קבוצה שראויה להיקרא עדה קדושה.

בינתיים לא זכיתי לקחת חלק בעבודות רבות בלשכה, אבל גם הפעמים המעטות בהן השתתפתי הותירו עלי חותם. אולם, הבניה החופשית מחייבת אותי לא רק בזמן העבודות, ולא רק במפגשים האחוותיים, היא הוראת ודרך חיים. לכן הייתי רוצה לעסוק באספקט החמישי והאחרון, העבודה מחוץ ללשכה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s