הזמן

המשך עבודתו של אח ברקאי, תלמיד בונה חופשי, בנושא האמה בת 24 האצבעות.

הדרך בה אנו חווים את הזמן כיום שונה מהדרך בה חוו אותו אבותינו.

לאורך ההיסטוריה האנושית, ובפרט עד לרנסנס, חווה אדם בימי חיו מעט מאוד שינויים באופני המשטר, בטכנולוגיה ובאורחות החיים. גם הוריו והורי הוריו חיו חיים דומים מאוד לחיו שלו, ונראה היה שהעולם כמעט ועומד מלכת. גם בעת החדשה, שינוים היו דבר שארך שנים ועשורים.

זכיתי להיוולד לתקופה בה ניתן לצפות בעולם משתנה מדי כמה ימים, וחזיתי בתהליכים שבעבר ארכו שנים ומאות, קורים תוך ימים ספורים.

השינויים הטכנולוגיים והקצב בו קורים תהליכים בימינו, מקצרים את משך הזמן שפעולות שונות אורכות, והיו אמורים לכאורה לפנות זמן רב עבורנו. אנחנו יכולים לצקת משמעות ופעולות רבות יותר לכל דקה ושעה, ולפנות יותר שעות לעבודת הב. הע. ש. הי. ולעזרת אחינו שבמצוקה.

ועם זאת, התחושה היא שהזמן לא מספיק לנו, הוא אוזל ומתבזבז והופך למשאב נדיר יותר.

לאמה כמה תכונות. היא קשיחה, אחידה, קבועה ולא משתנה. וכמו האמה על אצבעותיה, גם כמות השעות שביממה לא משתנה, השעה עדיין מורכבת משישים דקות שכל אחת מהן מורכבת מאותן שישים שניות שמהן הייתה מורכבת השעה לפני מאות ואלפי שנים. גם היום וגם מחר, גם בעתות מצוקה וגם ברווחה, האמה תמשיך להיות בת עשרים וארבע אצבעות, היא תמיד תתחיל באצבע הראשונה, ותסתיים באצבע העשרים וארבע.

היסטורית ומסורתית, המידות בהן השתמשו בני האדם שאובות מהגוף האנושי, האצבע, הטפח-אגרוף, האמה והרגל. עראיותו והתפתחותו של הגוף האנושי היא אחת הבבואות המובהקות לזמן שחולף. הגוף האנושי משתנה, גדל, מתפתח, מתבגר, מזדקן וקמל. בכל יום משתנה בו דבר מה. לעומת הגוף, האמה, אף על פי שעוצבה על פי מידותיו של הגוף, ונושאת את שמו של איבר מאברי הגוף, הנה אחידה, קשה ולא משתנה.

האמה מלמדת אותנו להתייחס אל הזמן באופן הראוי לו, כמשאב יקר ונחוץ, שהוא מחד משאב אינסופי כמעיין שמימיו לא יתמו, אך מאידך, משאב מתכלה, כי כל דקה שעוברת, לא תשוב.

הגעתי לשלב יציב יחסית בחיי, הקמתי משפחה, פיתחתי מה שנראה כתחילתה של קריירה, ואני מקווה שהתגברתי על מחלות הילדות של הנפש. עזבתי את עולם הילדות והנערות. בשלב זה של חיי, בו הנתונים החיצוניים של חיי התקבעו יחסית, הרגשתי צורך לפנות פנימה. אם מעתה חיי יהיו אסופה של פעולות, על רצף הזמן, האם אני יכול לדעת שפעולותי רצויות? האם אני יכול לדעת שאני פועל נכון? האם לפעולותי תהיה משמעות, ומה תהיה משמעות זו?

האספקט השני בו ארצה לדון הוא הפעולה.