הפעולה

המשך עבודתו של אח ברקאי, תלמיד בונה חופשי, בנושא האמה בת 24 האצבעות.

הזמן הוא משאב שלא ניתן לאחוז בו, הוא אינו פיזי. אבל כל פעולה מפעולות בן אנוש לוקחת זמן. זמן הוא זה שמגדיר את פעולותינו. עם זאת יש לזכור שלכל פעולה יש השפעה מתמשכת, מעבר לזמן שעבר בזמן ביצועה. הבונים המעשיים נעזרו באמה על מנת למדוד את אבן הגוויל לפני ובמהלך הקצעתה. את אבן הגזית יניח הבונה לצד אחיותיה, והנה בניין. למרות שהאבן האחת היא פעולה קצרה ומוגדרת, בזכות האמה שמורה על המידות הנכונות האבן הופכת לחלק מתוצר גדול ממנה.

המשורר המוסלמי הגדול עומאר כיאם כתב באחד מהמרובעים שלו:

תִּרשֹׁם הַיָּד בַּכֹּתֶל אֶת הַחֹק

וְתֵעָלֵם: אֵין צַעַר, צֹם וּצחוֹק,

אֵין תְּפִלּוֹת, אֵין מַחשְׁבוֹת-עָרמָה

שֶׁיִּיף כֹּחָן אַף הֶגֶה בוֹ לִמחוֹק.

אמנם פעולת אנוש היא זו שמבצעת את הפעולה, היד היא זו שכותבת, האדם הוא זה שהוגה את המילים, אך הנה הרף ונעלם. היד תעלם, המשורר ילך לעולמו, זכרו של האדם יתפוגג, אך מעשה שנעשה אין להשיב, אות שנכתבה לא תמחק, פעולתו של אדם מתמשכת ומצטרפת לבניין חיו, ולבניין העולם.

המשורר הרומאי הורטיוס כתב בשירו exegi monumentum:

"הקימותי גלעד: הוא מארד איתן,

מתנשא ממבני-הפירמידות, בן

נטמנו מלכים. לא ימיטוהו, לא

סער עז מצפון, לא מטרות נוגסים,

לא אין-ספור עדני או מנוסת הזמן."

בשירו הוראטיוס מתאר את מפעל שיריו כמצבת עד שתצלח את אוקיינוס הזמן הדוהר. בניגוד לכל חפץ, בניין או חומר שימיו קצובים, השירה, המילים והרעיון ניצבים ממעל לו. פעולותיו השכליות והרוחניות של הוראטיוס גדולות אף מגדולי הבניינים שהקים המין האנושי. כך הפעולות השכליות והרוחניות שיעשה הבונה החופשי המקובל יש בכוחן לשרוד מעל לאיתני הטבע והזמן, אף יותר מפעולותיו של הבונה המעשי.

הרגע בו עמדתי על סף דלתות הלשכה, עיני מכוסות וליבי פתוח, היה רגע מרגש ומכונן בחיי. עמדתי חסר אונים, עומד להוולד מחדש, ואחי ללשכה אחזני בידו והוביל אותי אל הלשכה פנימה, ואל שלושת המסעות הסימבוליים שעברתי בה. במהלך המסע שעברתי עברה במוחי המחשבה, האם הסיבות שבגינן רציתי להצטרף ולהתקדש לבנייה החופשית נכונות, ראויות וטובות? האם לא אכתים בשאיפותי מסדר שנהנה ממאות שנים של טוהר? האם אהיה ראוי לסינר הלבן?

המשך: לידה מחדש