לידה מחדש

המשך עבודתו של אח ברקאי, תלמיד בונה חופשי, בנושא האמה בת 24 האצבעות.

במסורת היהודית ישנו רגע לידה מחדש, והוא הרגע בו גר הופך ליהודי. גם במסורת היהודית נדרש זה המבקש להכנס בשערי היהדות לעזרתו של מורה ומדריך שיוליך אותו בדרך המפרכת.

במסכת שבת של התלמוד הבבלי, בדף לא ע"א, מופיעים שלושה סיפורים בהם הגיעו גויים אל שמאי והלל בבקשה שיגיירום.

הראשון ביקש שיגיירוהו כדי שילמדוהו רק את התורה שבכתב ולא את התורה שבעל-פה. שמאי גרשו בנזיפה, והלל גיירו.

השני ביקש שיגיירוהו וילמדוהו את כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת. שמאי דחף אותו באמת הבניין שבידו, והלל גיירו.

השלישי שמע כמה יפים בגדיו של כהן גדול, וביקש שיגיירוהו על מנת שיהיה כהן גדול. שמאי דחף אותו באמת הבניין שבידו, והלל גיירו.

למרות שלרוב מובאים ההבדלים בין הלל ושמאי על מנת להדגיש שהלכה בכל מקום כהלל, זהו אחד מהמקרים יוצאי הדופן בהם הלכה כשמאי. גר שמגיע ומציב תנאים על מנת שיגיירוהו, דוחים אותו, כפי שמובא במסכת בכורות דף ל' ע"ב.

נדמו בעיני שלושת הגויים האלו כשלושה מועמדים לבנייה החופשית.

המועמד הראשון מבקש להיכנס אל המסדר אך מסרב לקבל על עצמו את כל הלנדמרקים. שמאי מבין שהוא לא מבין את משמעותה של הבנייה החופשית ומגרש אותו בנזיפה.

המועמד השני מבקש להכנס אל המסדר, הוא מבין את משמעותה הבסיסית של הבנייה החופשית, אך אצה לו הדרך והוא מבקש את התורה כולה על רגל אחת, הוא מבקש ללמוד את כל התורה המסונית בזמן אפסי, שמאי דוחף אותו מעליו בעזרת אמת הבניין.

המועמד השלישי מבקש להיכנס אל המסדר, הוא מבין את משמעותה הבסיסית של הבנייה החופשית, הוא אפילו נכון ללמוד, אך הוא מצהיר מראש שכוונתו אינה תיקון עצמו אלא עלייה בדרגות לדרגה העליונה גם אותו דוחף שמאי באמת הבניין.

נשאלת השאלה, מדוע הייתה אמת בניין בידו של שמאי? רש"י במקום מסביר שאמת הבניין היא: "מקל שהוא אמת אורך".

המהרש"א, רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס בספר חידושי אגדות מסביר שאמת הבניין הייתה בידיו של שמאי כאמצעי פדגוגי. בעזרת תורת הבנייה ניסה שמאי להסביר לגוי השני מדוע בקשתו מקוממת.

"והיינו משום דהכא רמז לו כמו שהבניין אי אפשר לו לעמוד ביסוד אחד כן התורה רחבה במצוותיה אי אפשר לה ליתן יסוד אחד."

כפי שבניין לא ניתן לבנות בלא יסודות רבים ויציבים, שלב אחר שלב, תוך דיוק ויישוב הדעת, כך לא ניתן להעמיד את כל התורה כולה על יסוד אחד.

ונראה לי להוסיף ולהסביר ברוח דבריו של המהרש"א. האמה בת עשרים וארבע האצבעות מלמדת אותנו לנצל את כל אחת משעות היום עד תומה, לא לנסות ולדלג מעל לזמן, ולא לבזבזו. כך לא ניתן לדלג בדרגות הבנייה החופשית או להאיץ את הדרך. עלינו לעבור אצבע אצבע, ללמוד, לשהות ולספוג, ולא לנסות להגיע אל האצבע העשרים וארבע לפני שעברנו את האצבע הראשונה.

מהרגע הראשון בו באתי במגע עם אחי הלשכה, וזו הייתה הפעם הראשונה בה נפגשתי עם בונים חופשים, היה דבר אחד שבלט לעיני. זו הייתה תחושה שמאז קידושיי רק הלכה והעמיקה. התחושה שאני מוקף בגברים שמביטים בי בגובה העיניים, ורואים בי שווה. תחושה זו נגעה במקומות הרגישים ביותר בנפשי, במקומות בהם נחו פצעים שעדיין לא הגלידו.

לכן, ארצה לדון באספקט הרביעי, האחווה