מיהם בני האור ומי הם בני החושך? מדוע הם נלחמים אחד בשני? האם מדובר במטפורה או באנשים היסטוריים, בשר ודם?

מנקודת מבט חילונית (מי שאינו בונה חופשי) קל להסביר – בני האור זה "אנחנו", ובני החושך זה "הם". הם זה כל מי שלא "אנחנו", כמובן. אנחנו טובים, והם רעים, זה כל אחד יודע. טוב, לא כולנו טובים, יש כאלה בינינו שהם לא משהו, אבל זה כלום לעומת כמה ש"הם" רעים. "האנחנו" האלה הם בעיקר מי שסביבו של הפרט, שהוא לפחות בעיני עצמו סך הכל אדם טוב. המסקנה הזאת היא קצת יהירה עבור אדם נורמלי, לכן הפרט צריך אדם אחר שייצג בעיני עצמו את דמות המופת של הטוב. דוגמה לכך הוא הצדיק החסידי, אדם בשר ודם ש"ריכוז הטוב" בו גבוה ולכן הוא דמות מופת שעולים לקברה.

אומן

חסידי בראסלב באומן

על פי פרשנות זו, בני האור הם "האנשים הטובים", אנשי מופת אשר מאצילים על ההולכים בדרכם את הטוב הרוחני שמצוי בהם. בכל מקום, ובכל תקופה מקדשת החברה את אותם צדיקים, ונלחמת באויביהם בני החושך. מכאן שרעיון בני האור הוא מטאפורה, ביטוי שמציין את העליונות המוסרית של צדיקים על שאר האדם.

לשניים מהחשובים בחוקרי ההיסטוריה של הרעיונות היתה מסקנה שונה בתכלית: בני האור היו אנשים בשר ודם. בערך.

"דיוקנו של ג'יאמבטיסטה ויקו, מיסד "מדעי האדם

ג'יאמבטיסטה ויקו (1688 – 1744) מחבר "המדע החדש" ניתח את הטקסטים היוונים הקלאסיים בשיטה ביקורתית חדשה שעל המצאתה זכה לתהילת עולם (לאחר מותו). ויקו קרא את הומרוס ובאמצעות ניתוח לשוני, היסטורי ותרבותי מצא משמעות שונה בתכלית בכתבי הקדמונים. החוקר השני והפחות מוכר לציבור הכללי, הוא הגנרל אלברט פייק (1809-1891). פייק עקב אחרי רעיון בני האור בכתבים מקודשים של תרבויות עתיקות, והגיע גם הוא למסקנה שלסיפור בני האור יש יסוד היסטורי.

תמונתו של הגנרל אלברט פייק

אז מי הם אותם בני אור? הם, כמובן, הבנים של אור – ולכן ויקו ופייק חקרו מי היה אור. אנחנו מכירים את אור טוב מאוד: המילה אוריינות (ידיעת קרוא וכתוב)? מגיעה מאור, וגם בר-אוריין (חכם בתורה, בארמית). הערים הקדומות היו אור (אור כשדים) או ברבים ארם (ארם נהריים). גם המילה באנגלית המודרנית arm (זרוע, נשק), מקורה בארם. השבטים שהביאו את הוודות להודו היו צאצאי אור (ולכן נקראים הינדו-ארים), אנשי האור גם מדברים אלינו מהשפות הגרמניות, לטיניות וסלאביות (השפות ההינדו-אריות). כן, גם הגזע הארי נושא את האור בשמו, ואפרופו צוררים – גם השם אירן – אנשי האור. גם המילה העברית עיר, היא אור, ולכן ירושלים היא (ע)אירו של האל שלם.

דרך מעקב אחרי רעיונות ומילים המצויים בטקסטים הקדומים ויקו הציע לקרוא את הכתבים הקדומים מחדש: המיתוסים מתעדים ארועים היסטוריים. אנשי האור שכונו גם ענקים, גיבורים, אלים, ונפילים היו זן ביולוגי שונה מאיתנו, בני התמותה. ובכל זאת, בכל הסיפורים אנשי האור יכלו להעמיד צאצאים משותפים עם נשים בשר ודם ולהוליד את בני האור. מכלול היחסים בין אנשי האור לחברת האדם היה בלב המחקר של ויקו, אך מכלול זה איננו מענייננו כרגע. אותנו, הבונים החופשים מעניינת דווקא הבחנה אחרת של ויקו: הטקסטים הקלאסיים נוסחו בסגנון שירה, ולא סיפור (פרוזה). למה ההיסטוריה הקדומה נזכרה כשיר? הסבר מתבקש הוא ששימור ידע לפני הכתב נעשה ע"י שינון בעל פה, והרבה יותר קל לשנן שיר מאשר פרוזה. שיר נותן רמזים פונולוגיים כמו מצלול, קצב והרמוניה ואלו עוזרים בשינון ושליפה מדויקים. שירת הים, למשל נחשבת לטקסט הקדום מבחינה לשונית בכל התנ"ך (שמות ט"ו א' "אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם"). לא רק אצלנו השירה מקדימה הכל. ההיסטוריה הנורדית (סאגות)? שיר. המיתולוגיה היוונית? שיר. ההיסטוריה הערבית הפרה-איסלמית? שיר.

ולמה אנחנו מתעניינים דווקא בפרט הטכני הזה? כיוון שמתרחש שינוי קוגניטיבי כאשר עוברים מחברה חסרת כתב לכזו בה משתמשים בטקסט. כלומר, לא רק סיפורי העבר משתנים – אלא תהליך החשיבה עצמו, ואיתו הפסיכולוגיה והפילוסופיה . ניתן לקבל הצצה לעולם הבערות הקדום דרך המחקר על שבטים שחיים ללא טקסט – הם מתארים מצב קוגניטיבי אותו כינו האבוריג'ינים של אוסטרליה "Dreaming". מחשבה בעלת מבנה ידע שונה בתכלית מזו שלנו; מחשבה שבה הזמן איננו לינארי (עבר, הווה, עתיד מעורבבים), וההבחנה בין "ממשי" למדומיין מטושטשת לחלוטין. למשל, יצור דמיוני מתוך חלום בהקיץ מקבל ממשות כשל דבר "אמיתי" – לא בגלל שהחולם הוזה, אלא בגלל שבמחשבה הלירית גם להזיה יש ממשות.

ביטוי להבדל מחשבתי זה שבין פרוזה לשיר אפשר למצוא במילה "לב". בשיר ללב יש עולם שלם של פירושים ומשמעות: אהבה, אכזבה, געגוע, תשוקה, אומץ, נדיבות וכו'. הלב הלירי הוא שעומד מאחורי הסמל ♡. בחשיבה פרוזאית לב הוא הפומפה שפועמת בחזינו עם כל מיני צינורות מציצים מתוכו. בגלל הבדלים אלו, פירוש של שיר וסמל שונה בתכלית מסיפור  – וזו הסיבה שבגללה העולם עבר לטקסט. זה יעיל ומדויק יותר, אין מה לעשות. נסו לתכנן מטוס עם פואטיקה – זה יהיה שיר עצוב.

ומה עם נשמתו הלירית של האדם? לאן היא נעלמה בעידן הידיעה? ומה בדיוק היתה התרבות האנושית בתקופה בה פעלה החשיבה הלירית הקדומה לבדה?  אלברט פייק, כמו ויקו לפניו, זיהה את החשיבות של שפת הסמלים והבין שדרך "ניתוח"  והתפעמות מהשירה הקדומה ניתן ללמוד על הפסיכולוגיה והפילוסופיה של הקדמונים ושלנו. פייק קרא לא רק את הומרוס – הוא למד עברית וקרא את התנך ואת הזוהר, למד סנסקריט קדומה כדי לקרוא את הוודות, כנ"ל לכתבים הזוראסטרים, וכתבי המצרים הניאו פלוטונים ועוד ועוד (פודקאסט מצוין בנושא בלינק למטה). לאנשי האור, בני הציוויליזציות הראשונים היתה תרבות מופלאה שהתקיימה אלפי שנים, תרבות שנשכחה כשהקוגניציה והזכרון הוחלפו בחשיבה פרוזאית. דרך הקריאה החווייתית וההתפעמות הלירית בשירה הקדומה ("מסתורין") פייק למד לא מעט על מי אנחנו, האנשים המודרנים.  

ופה מגיעה הזווית המסונית – ישנה תיאוריה הגורסת שהשם "בניה חופשית" (באנגלית Free Mason) איננו קשור כלל וכלל לארגון בנאי האבן של ימי הביניים; הבונים החופשים הם באופן מילולי בני (Messen) האור (Phree). תיאוריה זו גורסת שהיו אלה אנשי מסדר צלב הורד (Rose cross) בני המאה ה 17 אשר החלו להשתמש ברעיון בני האור הקדום בהקשר של תרבות הרנסנס (להלן: נאורות). מאותה קבוצה התגלגל השם Freemason לשימוש המוכר כיום.

כמו כל תיאוריה הקשורה למקורות הבניה החופשית, הראיות מעטות, והיצירתיות רבה, וההסבר של הבניה החופשית כבני האור נפוץ פחות  מהקישור לבנאי האבן. יחד עם זאת, הראיות מעניינות: במצרים הקדומה היו שלוש שפות – שתי שפות ששימשו כלשון קודש: שפת ההירוגליפים המוכרת, והשפה הכתובה ההיראטית (hieratic) – זו שפיענח שמפוליון. השפה השלישית היתה שפה מדוברת אשר שימשה למסחר וחיי יומיום, וששרידיה ניכרים במצרית הקופטית המאוחרת. בשפה מאוחרת זו המילה Phree פירושה אור (או אורינות, תבונה), והמילה Mes פירושה ילד. זה לא צריך להישמע מופרך. המילה Phree קרובה בשפות ההינדו-אריות לאש – Fire באנגלית, Piro ביוונית, Vuur בהולנדית, Feuer בגרמנית וכו'. במשפחת שפות זו יש שני ענפים לאש, ענף שקשור לאש כיסוד מטאפיזי ולאור (הטיות Fire), וענף שמתאר אש כיישות חיה בהטיות המילה Agni, כמו אל האש ההודי אגני או המילה לאש ברוסית (אוגון). גם המילה Mes מוכרת לנו משמות מצרים כמו רעמסס (רע – אל השמש, מס – בנו של). על פי פרשנות זו, הבונים החופשים הם גלגול של אותם בני אש/אור קדומים.

Tubal-Cain:, Father of Blacksmiths, in the Old Testament, the first forger of every cutting instrument of brass and iron

תובל קיין, אבי כל חרשי המתכת בספר בראשית.  תחריט פרי יצירתו של האמן יאן סאדלר בן המאה ה 16

 למה אש? האש מתיכה את האבן ויוצרת את עפרת המתכת. האש מזקקת את המתכת ומאפשרת את יצירת הכלים. בלי אש אין אזמל. אין אור, אין Arm, אין אורייתה, אין עיר. בלי אש שולט החושך.

מחשבה אחת על “מלחמת בני אור בבני חושך

  1. עתבה יפה ומעניינת.
    היה מקום להזכיר את האיסיים שאף הם נקראו בני האור.וכן את מגילת מלחמת בני האור בבני החושך שנמצאה במערת קומראן

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s