האינקוויזיציה היא מוסד החקירות שהקימה הכנסייה הקתולית במאה ה-13, ואשר הטיל את אימתו עד המאה ה 19. בין הקבוצות שסבלו תחת ידה האלימה של הכנסיה נמצאת גם הבניה החופשית. כיצד הפכה האינקוויזיציה לארגון טרור שעינה, וטבח במאות אלפי קורבנות ובמשך מאות בשנים? מאמר זה מאת אח ברקאי אהרון שרצר מביא את הסיפור המלא על האינקוויזיציה והבניה החופשית.

ראשיתה של הזוועה

האפיפיור גרגוריוס ה-9 הקים את הארגון הזה בניסיון להיאבק בתנועות כופרות שונות ובראשן כת האלביגניזים. כת זו כפרה בנצרות האורתודוקסית של אותם הזמנים ולא קיבלה את סמכות הכנסייה ברומא. הם אף העזו לשאול שאלות המנוגדות לדוגמה הכנסייתית, האמינו בקיומו של מאבק בין כוחות הטוב והרע ובעיקרון הדאיזם. הם אף ערכו טקסי דת שונים מהמקובל ברוח הפילוסופיה הגנוסטית שהייתה קיימת מאות שנים לפני כן. על כך הכנסייה לא יכלה לשתוק.

האפיפיור אינוקנטוס ה – 3 מקים האינקוויזיציה

עיקר ביסוסה החוקי של האינקוויזיציה היה בצו האפיפיור אינוקנטיוס ה-3 בשנת 1209, שבו הוכרז חרם על אותם הכופרים ועל מסע צלב נגדם בהנהגתו של הדוכס סימון דה מונפור, איש דת פנאטי ואדם צר אופקים. כך הוקמה האינקוויזיציה במקור, כמוסד פנים-נוצרי שסמכותו חלה על נוצרים בלבד (ולא על יהודים או מוסלמים). בניגוד לתדמיתה של האינקוויזיציה כצמאת הדם, בשנותיה הראשונות הסתיימו רק חלק קטן מהמשפטים בגזר דין מוות. לרוב הסתפקו בעונש סמלי כמו: תפילה, צום, או מסע צליינות קצר. עד המאה ה-15 כמעט ולא הועלו על המוקד "כופרים". האינקוויזיטורים היו לרוב נזירים מהמסדרים המנדיקטינים, מסדר שתפס מעמד מרכזי בעולם הנוצרי, החל מהמאה ה-13 בזכות פרשנותם הראדיקלית לכתבי הקודש. הנזירים המנדיקטינים, להבדיל מהנזירים הבנדקטינים לא היו סגורים במנזרים, אלא שוטטו בין הבריות לבושים בבגדים בלויים והטיפו את הבשורה הנוצרית.

האינקוויזיטור חקר כל אדם שהתהלכה נגדו שמועת כפירה. שמות העדים נשמרו בסוד וכל עדות התקבלה ללא עוררין. הנאשמים לא יכלו להסתייע בסנגור, שכן סנגוריה נחשבה סיוע לכופר ועבירה כשלעצמה. רשויות דתיות מקומיות ובישופים סרבו לעיתים לשתף פעולה עם האינקוויזיציה. אינקוויזיטורים אכזריים אף נרצחו בשל מעשיהם.

מעמדה של האינקוויזיציה השתנה בשנת 1312 כאשר האפיפיור קלמנט ה-5 נתן הוראה לבישופים בצרפת לשתף פעולה עם האינקוויזיטור הראשי ברנר גי מהעיר טולוז. אותו אפיפיור היה זה ששיתף פעולה עם פיליפ ה-4 ("פיליפ היפה"), מלך צרפת, בחיסל מסדר הטמפלרים. אותו גי ברנר לקח חלק פעיל בחקירות ובעינויים הנוראים שעברו הנחקרים עד לשרפתם על המוקד. גי גם הוציא ספר הדרכה מיוחד לאינקוויזיטורים מקומיים, ספר שהוגדר על ידי האפיפיור כספר חובה לכל בישוף. 

Image result for templars burnt at the stake

האינקוויזיציה מעלה על המוקד את האבירים הטמפלרים ב 1307

 

גירוש ספרד

במאה ה – 15 המלך הספרדי פרדיננד ואשתו, המלכה איזבלה, הקימואינקוויזיציה עצמאית שכפופה להם (עד האינקוויזיציה פעלה תחת סמכות האפיפיור). בתקופה ההיא חיו בספרד יהודים ומוסלמים רבים, בעיקר בחבל אנדלוסיה,  שנכנסו תחת שלטון הכתר הספרדי עם כיבוש חצי האי האיברי מחדש ע"י הנוצרים מן המוסלמים (RECONCISTA). בשנת 1492 הוציא הכתר צו המורה על גירשו היהודים מספרד, ובהמשך הוצא גם האיסלם אל מחוץ לחוק בספרד.

Image result for ferdinand and isabella

מלך ספרד פרדיננד, ואשתו המלכה איזבלה

לאחר הגירוש לא נותרו עוד יהודים בספרד באופן רשמי, וכל גילוי של פולחן יהודי הפך להיות עניינה של האינקוויזיציה. ידיה של האינקוויזיציה בראשות תומס דה טורקמדה היו מלאות עבודה. טורקמדה, שנודע בתיאורו "האינקוויזיטור הגדול של ספרד", וראש המועצה הדתית העליונה של המדינה (SUPREMA), היה אכזר ביותר. בתקופתו העמידה האינקוויזיציה לדין בני אדם מכל הדתות, כולל קתולים, בהאשמות שונות ומשונות, כמו: כפירה, עיסוק בכישוף, ביגמיה, ביצוע פולחנים יהודיים בסתר ועוד. העינויים היו הדרך היעילה ביותר להוציא מהנאשמים הודאה על החטאים שביצעו לכאורה. תחת הנהגתו, האינקוויזיציה "חקרה" יותר מ 20,000 בני אדם נאשמים, ורבים מהם הועלו על המוקד.

Image result for tomas de torquemada

תומס דה טורקמדה משליט אימה וטרור בספרד באמצעות עינויים, והוצאות להורג פומביות

טורקמדה, ששימש ככומר המוודא אישי של איזבלה מלכת ספרד היה זה הוא שפעל לשכנוע המלכה למתן צו גירוש ליהודי ספרד. מספרים שדון יצחק אברבנאל שהיה יועץ המלכה היהודי, ובעל השפעה גדולה בחצר המלכות הספרדית, הגיע להסכם עם המלכה איזבלה שתמורת 300,000 דוקטים יבוטל צו הגירוש. אך בזמן חתימת ההסכם התפרץ טורקמדה לאולם השנהב בארמון אלהמברה, השליך בזעם צלב על המלכה וצעק "יהודי מכר את אדוננו בעבור 30 פיסות כסף (הכוונה לישו ויהודה איש קריות) ועכשיו תמכרו אותו מחדש ?". המלכה התחרטה והשאר היסטוריה.

Related image

טורקמדה משליך את הצלב במלכה איזבלה, ומביא לגירוש ספרד

צו הגרוש החתום מורה על גירוש היהודים

שיטת העונשים הפומביים נועדו למנוע ליצור הרתעה, ולמנוע הופעת "כופרים חדשים",  ולשם כך הוקמו בתי דין של הכנסייה שנקראו אוטו-דה-פה, "קיום האמונה". מתוך אותה מטרה נקטה האינקוויזיציה גם לעתים, "פעולות חינוכיות" כמו לימוד עקרונות הדת לנאשמים בזמן תקופת מאסרם, או פרסום אינדקס ספרים אסורים על רקע אי תקינות דתית, ושריפת אותם ספרים בטקס מיוחד.

Image result for index librorum prohibitorum

רשימת הספרים האסורה. יש אומרים שלכך התכוון הסופר היהודי גרמני (והבונה החופשי) היינריך היינה כשאמר:"במקום שבו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם"

בתי הדין האלו פעלו לרוב בכיכר המרכזית של העיר, בימי ראשון וחגים, ימים שבהם  הציבור היה פנוי מעבודה, כדי להשיג נוכחות מירבית של המוני אדם. בלילה שלפני האוטו-דה-פה, היו מכינים את הנאשמים: הם הולבשו בבגד מיוחד, על ראשם הושם כובע נייר בדמות מגדל, ועל הכובע היו מצוירים שדים ולהבות אש. רגלי הנאשמים היו יחפות, ובידם הם אולצו להחזיק נר גדול משעווה ירוקה. 

רכושם של המוני הנאשמים היה מוחרם, והמלשינים קיבלו נתח מן השלל. מעשה זה פתח תיבת פנדורה נוראית, כיוון שאנשים פתרו את הסכסוכים ביניהם באמצעות הלשנות שווא. הפחד שלט ברחובות ספרד, בני משפחה הלשינו אלו על אלו, וספרד שקעה לתוהו ובוהו. עם גירוש היהודים נסוגה ספרד מאות שנים אחורה בהתפתחותה, וביחס לשאר מדינות אירופה.

תקופת הטרור הזו הכריחה את שארית הפליטה של היהודים, אלו שלא גורשו, לחיות במחתרת. אותה תקופה הולידה כינויים שונים המוכרים עד ימינו, כמו CONVERSOS – יהודי מומר, MARANOS  – כינוי גנאי ליהודים מומרים (מילולית חזירים), (שואתה) XUETA   – כינוי לצאצאים של המומרים, במיוחד במיורקה, או LIMPEZA DE SANGRE – טוהר הדם – עד 4 דורות אחורה נחשב יהודי מומר עדין כיהודי בפוטנציה. בעברית אנו מכירים את המילה אנוסים, המתייחסת ליהודים שאולצו בעל כורחם לקבל על עצמם את הדת הנוצרית.   מושג נוסף, חשוב לענייננו הוא ה ALUMBRADOS  כינוי שחל על משכילים אויבי האמונה. במאות שלאחר איימי טורקמדה, ההגדרה אלומבראדוס תכול גם על שני מסדרים חילוניים האילומינטי ומסדר הבונים החופשים.

Image result for auto de fe

אוטו דה פה בכיכר המרכזית במדריד בירת ספרד, משפט אינקוויזיציה שנערך כפני הציבור

בחזרה לאינקוויזיציה הספרדית ומעשה שהיה כך: לאיזבלה מלכת ספרד היה שר אוצר אהוב בשם ג'וסף דה סילבה, יהודי, שכמו רבים אחרים הוכרח להמיר את דתו ולהתנצר. דה סילבה לא היה מוכן להשלים עם הגזירה הקשה ונאלץ לקיים חיים כפולים, ויחד עם יהודים אחרים היה מתכנס פעמיים בשנה במרתפים חשוכים בסתר, על מנת לקיים את ליל הסדר בפסח ואת התפילה ביום הכיפורים. בשנת רנ"ח 1498 התכנסו יהודים אנוסים, ודה סילבה ביניהם, בערבו של ליל יום הכיפורים להתפלל. התפילה הופרה ברגע אחד ע"י שליחי האינקוויזיציה שפרצו למקום. כאשר הועלה דה סילבה אל המוקד כדי לקיים את טקס האוטו-דה-פה, הגיעה המלכה איזבלה ששמעה על דבר תפיסתו של שר האוצר האהוב עליה ומיהרה להצילו. היא ניגשה אליו והורתה להתירו מהחבלים שכבר נכרכו סביב רגליו, והתחננה לפניו שיביע חרטה על מעשיו ויבקש חנינה ובכך להצילו. דה סילבה ענה למלכה בביטחון ובהחלטיות שאינו מתכוון להתחנן על נפשו, עדיף לו למות כיהודי, "שמע ישראל" – היו מילותיו האחרונות כאשר נשמתו פרחה בסערה השמימה. אחד העדים לאירוע מרגש זה היה משורר יהודי אנוס ששמו ג'אקוב דה קסטיליה, שתחת הרושם העז של מעשה הגבורה שדה סילבה היהודי הפגין במותו, חיבר את הלחן לתפילת "כל נדרי" שמוכר לנו כיום. דה קסטיליה הקדיש לדה סילבה את אותו הלחן על כך שמת על קידוש השם.

אומרים שהמשפט שנאמר בטרם פתיחת תפילת יום הכיפורים "על דעת המקום, ועל דעת הקהל בישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם עבריינים", מקורו באותם ימים אפלים בהם האנוסים סיכנו את חייהם כדי להתפלל ביום הקדוש ביותר, למרות שבאותו יום ממש התפללו קודם לכן בכנסיה ואכלו חזיר בהפגנתיות.

גם לפורטוגל הגיעה האינקוויזיציה הספרדית. בשנת 1496 נחתם הסכם נישואין בין בית המלוכה הספרדי והפורטוגלי, בו סוכם שיורש העצר הפורטוגלי יישא לאישה את בתם של איזבלה ופרדיננד מלכי ספרד. הסכם הנישואין כלל גם התחייבות של המלך לגרש את היהודים מהממלכה, כולל 120,000 היהודים שגורשו מספרד כמה שנים לפני כן.

מלך פורטוגל, אמנם, הוציא צו שחייב את היהודים לעזוב או להתנצר, אבל לא הקפיד לאוכפו משיקולים כלכליים. עשר שנים מאוחר יותר יורש העצר חואן השלישי הוכתר למלך, והוא החליט להקים אינקוויזיציה בפורטוגל, עם עזרה הספרדית כמובן. באותה תקופה בפורטוגל, יהודיה אנוסה בשם דונה גרציה מנדס הפכה לאישה העשירה ביותר בפורטוגל (דרך נישואיה), שניהלה רשת ענפה של סוכני מחתרת שעזרו לאנוסים בבריחתם מציפורני האינקוויזיציה. כשהתגלתה על ידי השלטונות נאסרה, והצליחה לברוח לאיטליה שם החליטה להפסיק את חייה הכפולים כאנוסה וחזרה ליהדות בגלוי. אותה דונה גרציה עודדה את אנוסי ספרד ופורטוגל לעלות לארץ ישראל, ובעזרת קשריה הענפים חכרה בשנת 1558 את אדמות העיר טבריה מידי הסולטן הטורקי סולימן ה-1. היא הייתה גם פעילה בתחום החינוך היהודי בארץ, הדפיסה ספרים יהודים ודאגה לתרגום התנ"ך לספרדית. היא לא הגשימה את חלומה לעלות ארצה, ונפטרה בקושטא כשהיא בת 59 בלבד.

Image result for dona gracia

בול ישראלי הנושא את דיוקנה של דונה גרציה

משהו חשוב נוסף קרה בספרד ופורטוגל באותה התקופה – גילוי אמריקה והעולם החדש.  בהסכם  משנת 1495 חולק אותו עולם חדש בין ספרד ופורטוגל. פורטוגל "קיבלה" את החלק המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כולל את ברזיל, ואת כל השאר קיבלה ספרד (כולל צפון אמריקה, ויתר דרום אמריקה). הספרדים קיבלו גם מה שנמצא מזרחה לאמריקות, כולל למשל את הפיליפינים במזרח הרחוק. ספרד אסרה על הנוצרים החדשים (הכוונה ליהודים המומרים) להגר לאימפריית העולם החדש, אך למרות זאת הגיעו לשם מאות אלפי יהודים מומרים, שהקימו בסתר בתי כנסת בבתים פרטיים והיו מאורגנים בקהילות בכל רחבי האימפריה המתהווה. ישנן עדויות על קהילות יהודיות במקסיקו סיטי, גואדלחארה, ורה קרוז ולה פלטה, וגם באיים הקריביים, כשכל אלה תחת השלטון הספרדי. קהילות רבות אחרות היו בריו דה ז'נרו, בבהייה ובנטל תחת השלטון הפורטוגזי, וכל זאת למרות פעילותה האינטנסיבית של האינקוויזיציה.

צילום ציורו של הצייר משה מימון (1898) הנקרא "מורנוס" ומתאר ליל סדר של אנוסים בספרד

לא רק היהודים סבלו תחת האינקוויזיציה. הקולוניאליזם הפורטוגזי המיט סבל רב גם בתת היבשת ההודית, ואף באיתיופיה, כשבשנת 1624 הבקיעו הפורטוגזים את מערכי ההגנה של מבצרי עדת ביתא-ישראל בהרי שמיאן, והממלכה היהודית האיתיופית נפלה. בעקבות החיילים הפורטוגזים גם לשם הגיעה האינקוויזיציה, והמלך האחרון משושלת גדעון הוצא להורג, וכתבי הקודש הועלו באש. טבח זה של האינקוויזיציה מהווה נקודת מפנה בתולדות יהודי אתיופיה שכן עד אז הצליחו היהודים לשמור על עצמאות דתית ומדינית. 

האינקוויזיציה והבניה החופשית

כאמור, בתקופת הנאורות של המאה ה 18 הבניה החופשית הצטרפה לחוג אויבי האינקוויזיציה. בשנת 1743 נעצר בפורטוגל ג'ון קוסטוס, אזרח אנגלי יליד שוויצריה, תכשיטן יהודי וסוחר באבנים טובות שלרגל עסקיו עובר לגור בליסבון פורטוגל. אותו קוסטוס הקים לשכה של בונים חופשים בביתו הפרטי ובעקבות הלשנה של שכנתו, הוא נעצר ע"י האינקוויזיציה הפורטוגזית יחד עם עוד 3 אחים מקומיים. במשך חודשים רבים הארבעה עברו עינויים קשים, ורק פנייתו של מלך אנגליה, ג'ורג' השני לאפיפיור קלמנס ה 12 הביא לשיחררו של קוסטוס אזרח אנגליה. ב 8 במרס 1743 האחים הפורטוגזים  DAMAIO DE ANDRADE, EMANUEL DE REVEHOT, CRISTOPHER DIEGO –  הוצאו להורג בתליה באשמת כפירה, מוות שנחשב למבזה באותם הימים וזאת רק מפני שהיו בונים חופשים. בשנת 1746 לאחר חזרתו בשלום לאנגליה כתב ג'ון קוסטוס ספר בשם The suffering of John Custus סבלו של ג'ון קוסטוס, זכה לפרסום רב בעולם, ועודד את הבונים החופשים שסבלו מרדיפות האינקוויזיציה הקתולית. בשנת 1766 התרחש "משפט מאלטה", שבו "נחקר" האח הבונה החופשי עמנואל רוהאן, הנשיא הגדול של מסדר הבונים החופשים במלטה. האשמה – כפירה. אל ספסל הנאשמים הצטרפו גם מספר אצילים מלטזים נממוצא צרפתי המשתייכים למסדר אבירי מלטה שהיו הבונים החופשים. בעקבות המשפט, ובאישורו של האפיפיור הוקע המסדר המסוני והורשע כפירה חמורה. בשנת 1801 היפוליטו דה קוסטה, דיפלומט ועיתונאי יהודי מברזיל שהיה מוכר ואהוד בארצו (נחשב לאבי העיתונות הברזילאית) נשלח לשליחות דיפלומטית בארצות הברית. כאשר התגורר דה קוסטנ בפילדלפיה התקדש לבניה החופשית, שבה התקדם גם בשהותו באנגליה לשם עבודתו הדיפלומטית. בסיום שליחותו, חזר לברזיל מולדתו, שם הוא נאסר מיד ע"י האינקוויזיציה הפורטוגזית באשמת חברות במסדר מסוני והפצת התורה המסונית וכאויב הכנסייה. לאחר 3 שנים קשות בכלא, מצליח דה קוסטה בעזרת אחי מסדרו, לברוח מציפורני האינקוויזיציה ולהגיע ללונדון, שם הפך לגיבור ולבן חסותו של הדוכס מססקס (מראשי המסדר המסוני בלונדון). בשנת 1808 הוא יסד עיתון בשם OCORREIO BRASILIENSE שבו הוקיע את הכנסייה והאינקוויזיציה על כך שהיא עושה שימוש לרעה בכוחה הבלתי מוגבל במולדתו. עד סוף ימיו הוא לא חזר לברזיל וגם נקבר באנגליה. בשנת 1815 הבישוף של אלמרה, פרנציסקו חביאר קמפילו, שהיה גם באותה עת האינקוויזיטור הראשי של ספרד פרסם מנשר כנסייתי שבו הוא הוקיע את המסדר של הבונים החופשים. אותו כומר קמפילו "חקר" בונים-חופשים רבים, והכריז שבהבניה החופשית מובילה לאתאיזם וזניחת האמונה הנוצרית. בכך הוא קבע תקדים לפיו יהיה אפשר לעצור כל אזרח ספרדי המשתייך למסדר הבונים החופשים למרות, ואולי בגלל, שבאותם הזמנים הבונים החופשים השתייכו למעמד הגבוהה של החברה, אצילים ואנשים משכילים. 

Related image

דיוקנו של היפוליטו חוזה דה קוסטה

 בשנת 1834, לאחר מאות שנים של אימה, ספרד ופורטוגל ביטלו את האינקוויזיציה. האינקוויזיציה של הכס הקדוש בוותיקן ממשיך לפעול עד ימנו אלה, גם אם חלק ממטרותיה שונו וגם שמה שונה. כיום האינקוויזיציה נקראת SACRA CONGRIGATIO PRO DOCTRINA FIDEI – הקהילה הקדושה של דוקטרינת המאמנים, ובראשה עומד הקרדינל ויליאם ג'וזף לבדה. לפניו, ובמשך 17 שנים, עמד בראש המוסד הזה הקרדינל יוזף ראצינגר, הלא הוא האפיפיור הקודם, בנדיקטוס ה-16. אותו קרדינל ראצינגר פסק הלכה לגבי הבנייה החופשית בעיניה של הכנסייה בשנת 1983: "יש השואלים אם השתנתה עמדת הכנסייה בעימותים מול הבנייה-החופשית, לנוכח העובדה שקיים חוק-קוד קנוני ושדבר זה אינו מוזכר בפירוש כמו בחוק הקנוני הקודם. ועדה זו מסוגלת להשיב במעמד זה, שמטעני עריכה, קרה דבר זה גם לאגודות אחרות אשר אינן מוזכרות, כיוון שהן כוללות סעיפים מרובים. לפיכך, נשארת בעינה הדעה השלילית של הכנסייה, בכל הקשור לאגודות מאסוניות, מכיוון שעקרונותיהם נחשבו תמיד לבלתי-מתפשרים עם הדוקטרינה של הכנסייה, ולכן החברות בה נותרה אסורה. המאמינים המשתייכים לאגודות המאסוניות מצויים במצב של חטא חמור ואסור להם לקבל את לחם הקודש. אין ביכולתם של סמכויות כנסייתיות מקומיות להתבטא במהות האגודות המאסוניות בצורה שתרמז על חריגה מן ההחלטה הנ"ל וזה עולה בקנה אחד עם ההצהרה של וועדה זאת מה-17.2.1981. האפיפיור יוחנן פאולוס השני, במהלך מפגש עם הקרדינל ראצינגר, אישר את ההצהרה הנוכחית, אשר ההחלטה עליה התקבלה בישיבה רגילה של וועדה קדושה זאת, וציווה גם לפרסמה."

Image result for pope benedict 16 evil

בנדיקוטס ה 16, האפיפיור הקודם שאישרר את עוינות הכנסייה הקתולית לבניה החופשית כאשר ניהל את האינקוויזציה בגלוגלה החדש

אחרית דבר

500 שנה אחרי שהנזיר הדומיניקני הנתעב תומס דה טורקמדה, הקים את מוסד האינקוויזיציה הידוע לשמצה, במטרה להשמיד את יהדותם של אנוסי ספרד מתברר כי מאמציו כשלו. לא עזרו הרדיפות האיומים, מכשירי העינויים, וטקסי השריפה הפומביים. בשנים האחרונות נרשמת תופעה מדהימה ומופלאה כאשר ניני-ניני-ניניהם של אותם אנוסים מתחילים להגיח ממרתפי המסתור בו התחבאו מאות שנים ומתחילים לחפש את דרכם חזרה הביתה ליהדות. הנזיר הנתעב ההוא בטח מתהפך בקברו.

מחשבה אחת על “האינקוויזיציה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s