היהודים והבניה החופשית

 מאת אהרון שרצר, אח לשכת ברקאי

הדברים הבאים מיועדים לאחים שבתום לב משתעשעים בדעה שעשתה לה מהלכים בקרב אחים רבים, וגם אני עבדכם הנאמן ביניהם, כאילו הבניה החופשית היא פרי מחשבה יהודית, ולא כך הדבר. הבניה החופשית נוהגת לספר על עצמה שצמחה מבנאי האבן של ימי הביניים (בניה אופרטיבית).

אחוות בנאים זו נוסדה על טהרת הנצרות, בידי בנאים אדוקים באמונתם, שחריצות כפיהם הוקדשה לבניית הקתדרלות. מבני אבן מפוארים אלו נבנו על פי הזמנתם של ראשי הכנסייה, להגדלת שמה של הנצרות ולהאדרתה. יהיה זה על כן לעג מר לרש, לקבוע שליהודים יד ורגל באומנות הבניה המפוארת והנערצת ביותר באותם זמנים אפלים.

היהודים במערב אירופה

סביר כי הדעה, לפיה יש ליהדות חלק בראשית הבניה החופשית, מקורה כנראה בכך שכשהבניה באבן הפכה לסמלית (בניה ספקולטיבית), התקבע מקום לאגדות על המלך שלמה והמקדש הראשון. סביר כי הדעה, לפיה יש ליהדות חלק בראשית הבניה החופשית, מקורה כנראה בכך שכשהבניה באבן הפכה לסמלית (בניה ספקולטיבית), התקבע מקום לאגדות על המלך שלמה והמקדש הראשון. בנוסף, אפשר להכיר בכך שבבניה החופשית התפתחו מערכת של אמרות, ביטויים ומונחים מהתנ"ך, הכוללים אף שימוש במילים עבריות. אין ספק, הבניה החופשית מכילה יחס של ההערצה לכתבי הקודש, הערצה שבאה לידי ביטוי בנוכחות ספרי הקודש עצמם בעבודת הלשכה, וגם הכינוי שלהם מלא כבוד: "המאורות הגדולים של הבניה החופשית". אך יחד עם סממנים אלו, לא היה בין הבונים מימי הביניים יהודים. אדרבה, אפילו בתקופת התגבשותה של הבניה החופשית, באנגליה של המאה ה 17, כמעט ולא היו יהודים בממלכה האנגלית כיוון שאלה גורשו מאנגליה כבר בשנת 1290. גירוש זה שנחתם על ידי המלך אדוארד הראשון, היה טראומתי לא פחות מגירוש ספרד, אם כי מוכר פחות. ולהבדיל מהצו המורה על גירוש ספרד, שבוטל ב 1956, גירוש יהודי אנגליה מעולם לא בוטל באופן רשמי. יחד עם זאת, יהודים מעטים בהחלט היו באנגליה, וכשנוסדה הלשכה הגדולה של הבונים החופשים בלונדון בראשית המאה ה 18, נמצאו בה יהודים בודדים.בפרוטוקולים של הלשכה הגדולה משנת 1732 מוזכרים בין האחים יהודים מיוחסים, הולנדים מקהילת מגורשי ספרד ופורטוגל. שמותיהם :Edward Roze, Issac De Costa, Jacob De Medina, Issac Alvarez ידוע גם על יהודי שהיה בונה חופשי שנה לפני היוסדה של הלשכה הגדולה שמו היה Francisc Francia   וכינויו היה "the Jacobite Jew"  שהיה מעורב בכל מיני פרשיות ריגול בין בית המלוכה סטיורט לבין המלך ג'יורג' הראשון ששלט באותם הזמנים.כינוי זה הוענק לאותו בונה חופשי כיוון שהיעקובינים היו תומכי הכנסייה הקתולית, כך שיהודי יעקוביני הוא מין אוקסימורון. אותו Francis Francia התפרסם בכך שסירב להישבע בזמן משפט על הברית החדשה, ודרש ספר תנ"ך. אותם יהודים הולנדים-פורטוגזים תועדו, ומעורבותם בבניה החופשית הראשונית היא עובדה מקובלת.

בגרמניה המצב היה שונה לרעה. בנסיכויות ובדוכסויות שהרכיבו את גרמניה (של היום) התגוררו יהודי חסות, בגרמנית: Schutzjude. אותם יהודים נחשבו אזרחים מסוג ב', והם חיו תחת מגבלות, כאשר זכויותיהם ותנאי חייהם היו משפילים ומדכאים. באווירה חברתית זו במאה ה 18, לא ניתנה דריסת רגל ליהודים בתנועה המסונית הגרמנית. רק לאחר שעקרונותיה של הבניה החופשית הכו שורשים עמוקים יותר בראשית המאה ה- 19, קמו אחים יהודים בבניה החופשית הגרמנית. בין אחים יהודים אלו, שהצורפו במאה ה 19 היו אנשים דגולים כמו, ברטהולד אוורבך הלוחם האמיץ לשיווי זכויות היהודים, וגבריאל רייסר, שקידשו מלחמה במשפטים הקדומים. במחאה על אותה אווירה חברתית עוינת, נוסדו בגרמניה ובארצות אחרות לשכות של ארגון בני ברית, שיובא לגרמניה מאמריקה. במקביל, הודות לרפורמטור המסוני לודויג שרדר הוקמו משנת 1872 לשכות הומניסטיות בברלין. בלשכות אלו עבדו אחים יהודים בשיוויון מלא עם אחיהם המסונים הגויים. בין אחים אלו ניתן למנות את הרב גוטהולד סלומון מתרגם התנ"ך לגרמנית, והרב שמואל הירש , שניהם רבנים רפורמים שעשו חייל במסדר המסוני והשפיעו השפעה מכרעת על הלך הרוח הגרמני.

הניסיון הראשון לייסד מסדר מסוני בכוונה מפורשת לקליטת אחים יהודים ונוצרים יחדיו, היה "המסדר האסיאתי" . מייסדיו היו אפרים יוסף הירשפלד וזיגמונד גייזנהיימר, שהקימו לשכות הומאניסטיות ברחבי גרמניה ואוסטריה, שבהן עבדו ברוח קוסמופוליטית. האח זיגמונד גייזנהיימר יסד מסדר נוסף בשם "פילאנטרופין", וגם ייסד רשת בתי ספר שבה למדו ילדיי היהודים לימודים חילוניים, במקום "החדר" המסורתי. תנועה זאת הייתה תחילתה של רפורמה תרבותית חילונית בין יהודי גרמניה. אחים יהודים גרמנים מוכרים נוספים כמו איסק גוגנהיים, מרקוס יעקב, נתן ליפמן, ונתן וולף שהיו אחים יהודים רפורמים. הפרופסור גרשום שלום, מגדולי חוקרי הקבלה כתב מחקר יסודי על המסדר "האסיאתי", שבו טען שאחיי המסדר השתמשו בסמלים יהודים מהקבלה בטקסים המסונים שלהם. הפרופסור שלום, שלט היה בונה חופשי, לא ידע כנראה שגם בבניה החופשית "הכללית" יש סמלים קבליים שאומצו מתוך אותם רגשות נוצריים שתוארו לעיל.

בעוד שבגרמניה יהודים הופלו לרעה, באנגליה של המאה ה 19 אור הלשכה המסונית הקרין אור של שיוויון ואחווה. בשנת 1857 ביקר נסיך (ולימים מלך) פרוסיה, פרידריך וילהלם פון הוהנצולרן הרביעי בלשכה באנגליה. הנסיך שהיה בונה חופשי, נתקבל ע"י הנשיא הגדול של הלשכה המאוחדת בלונדון בכל הדרת הכבוד כיאה ליורש עצר. יחד עם אותו כבוד מלכים הסביר הנשיא הגדול שאחים יהודים יכולים להשתתף בעבודת הלשכה האנגלית, אך כניסת אחים פרוסים תהיה אסורה כל עוד לא יקבלו בלשכותיהם את האחים מבני ישראל בשוויון מלא. מכיוון שכך, הכריע הנשיא, האחים הפרוסים מפמלייתו של הנסיך פון הוהנצלרן התבקשו להמתין מחוץ ללשכה. הצייר הנרי ג'ונס הנציח את האחים הפרוסים ממתינים בסבלנות ומעשנים את מקטרותיהם בעזרה שמחוץ ללשכה בלונדון.

זכתה אנגליה שהשמש המסונית בהקה במזרח שמיה, ומשם הפיצה אור יקרות לעולם המסוני כולו. הלשכה הגדולה של אנגליה הושתתה כידוע על ספר החוקה של אנדרסון, ומתחילת היוסדה נשארה נאמנה לעקרונותיה המסונים הטהורים שנקבעו בו. יהודים בונים חופשים כמו סר הנרי אהרון אייזיקס ראש עיריית לונדון, וסיר משה מונטפיורי השר הצדיק והמושיע פיארו את דפי חההיסטוריה המסונית, האנגלית והיהודית. האח מונטיפיורי היה פעיל לזכויות יהודים בעולם, למשל זכורה התערבותו למען השגת שיוויון ליהודים בממלכת מרוקו בשנת 1863 או הצלת יהודי רומניה מפרעות בשנת 1867.

 

 

יהודי הולנד הספרדים – פורטוגזים הביאו את הבשורה המסונית איתם לעולם החדש. בין המשפחות היהודיות הראשונות באמריקה היו יהודים ספרדים בניו פורט שבמדינת רוד איילנד שבארה"ב. בין היהודים הראשונים הללו היו, מרדכי קמפנל, משה פצ'או, ארמנדו לוי , אהרון לופז, ואברהם טורו (מייסד בית הכנסת העתיק ביותר באמריקה). יהודים אלו יסדו מספר לשכות מסוניות שעבדו בשלושת הדרגות. כאשר בזמן מלחמת העצמאות האמריקנית כבשו הבריטים את ניו פורט והעלו אותה באש, בית הכנסת המקומי שרד בזכות הרב משה סישאס ששכנע את האנגלים להשתמש בבית הכנסת כבית חולים. מעשה זה לא הוסיף ליהודי המחוז אהדה רבה, כיוון שבאותם זמנים שררה אווירה אנטישמית בכל האזור. הרב משה סישאס יזם מכתב תמיכה, ברכה, ועידוד לג'ורג' וושינגטון שהפסיד בקרב בניו פורט. המכתב היה מלווה בכמות גדולה של מטבעות זהב לתמיכת המורדים נגד הכתר האנגלי. בשנת 1790 לאחר הניצחון ביקר ג'ורג' וושינגטון בבית הכנסת ומביקורו נשאר המכתב הבא:

"ממשלת ארצות הברית מגנה שנאת חינם, דוחה רדיפה על רקע דתי, מי ייתן וילדי אברהם שהתיישבו באדמה זו ימשיכו להצטיין וליהנות מסובלנותם של המתיישבים האחרים. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. מי ייתן ואב הרחמים יפזר אור ולא חושך בדרכנו וידע כל אדם להשתמש בכישרונו בצורה מועילה ובשמחת עולם."

בונים חופשים יהודים רבים היו מעורבים בהקמתה של ארצות הברית של אמריקה וביניהם בולט בתרומתו חיים סולומון, איש עסקים יהודי, שתמך כספית במרד נגד האנגלים בראשות האח ג'ורג' וושינגטון. כך נאמר בשלט הנצחה לאותו חיים סולומון, שמוצב בבית הכנסת שבאקדמיה הצבאית המופרסמת ווסטפוינט:

"בימים הקרים של חורף 1777 חייליי ארצות הברית קפאו מקור מחוסר ביגוד מתאים, ורעבו מחוסר מזון – היהודי חיים סולומון הבונה החופשי גייס את הקהילה היהודית בארצות הברית וגם בארצות אירופה ,ואסף ממון רב לטובת מלחמת השחרור האמריקאית. אלמלא פעולתו של חיים סולומון פני ההיסטוריה היו וודאי שונים".

אכן קשה לשער כיצד היתה נראית ההיסטוריה ללא גיוס המשאבים של חיים סולומון. בתוך תקופה קצרה הוא הצליח להביא לצבאו של וושינגטון סכומי כסף גדולים שהכריעו את המלחמה באנגלים, ואפשרו את הקמת ארצות הברית של אמריקה. כך אמר וושינגטון בטקס הנחת אבן הפינה של בניין הקפיטול, כאשר הוא לבוש בסינר של בונים חופשים ועטוי בעדיי לשכה:

"העם האמריקאי לא ישכח את העזרה שהושיטו בני העם היהודי ברגעים החשובים ביותר של תקומתה. של ארצות הברית של אמריקה".

חיים סולומון לא היה היהודי היחיד באותה תקופה היסטורית, במלחמת השחרור של אמריקה היו תחת פיקודו של ג'ורג' וושינגטון 46 אחים יהודים בניהם 24 קצינים. סגנו של וושינגטון, הקצין עמנואל דה לה מוטה, היה בונה חופשי יהודי. דה לה מוטה היה דמות שבלטה במפקדתו, אסטרטג שזכה לשבחים רבים ומפאר את דפי ההיסטוריה של שחרור אמריקה מעול האנגלים.

השיוויון ממנו נהנו הבונים החופשים בארצות הברית השתקף כמובן גם בחופש האזרחי הכללי. אותו שיוויון פילוסופי איפשר ליהודים האמריקאים לפרוץ, להשפיע ולהצליח באופן חסר תקדים, גם בתוך הבניה החופשית עצמה. לדוגמה, הרב משה מיכאל הייס שנולד בליסבון פורטוגל והיה הנשיא הגדול במסצ'וסטס, והיה מי שהביא (עם האח יצחק דה קוסטה) את הדרגות הגבוהות של הנוסח הסקוטי למדינת דרום קרוליינה. דוגמא נוספת הוא האח משה כהן שהיה נשיא גדול בפילדלפיה בשנת 1781, כמו גם האח אברהם יעקב שהיה נשיא גדול של ג'מייקה בשנת 1790. אחים קדמונים אלו היו צאצאי אותה קהילה של יהודים ספרדים – פורטוגזים – הולנדים שהוזכרו לעיל. גם במאה ה 19 וה 20 המשיכה הבניה החופשית להתפתח ולהתפשט באמריקה, ובין האחים היהודים נמנו רבים שהשפיע ועיצבו את עצם התרבות האמריקאית המוכרת לנו כיום. בין אותם אחים ראוי להזכיר את אלו שעסקו ביצירה מוסיקאלית, וכתבו למעשה את פס הקול של אמריקה.

 

ביצירה שבקטע הוידיאו שלמעלה מנוגנת היצירה "המנון לאדם הפשוט" של המלחין היהודי (והבונה החופשי) אהרון קופלנד. ייתכן שבודדים מבין קוראי מאמר זה שמעו את היצירה במלואה אי פעם, אך תרועת הפתיחה מוכרת לכל. המאזין יכול לעצום את עיניו ולדמיין את מרחבי המערב האינסופיים של אמריקה. בן חסותו של קופלנד, האח ליאונרד ברנשטיין הלחין יצירות רבות, והיה גם נגן פסנתר ומורה מחונן, שידע למזג מוזיקה קלאסית ומוזיקה מודרנית לכלל יצירה מרעננת ופופלארית (כמו במחזמר "סיפור הפרברים"). אח יהודי נוסף שהשפיע רבות על המוסיקה האמריקאית הוא ג'ורג' גרשווין, ששילב מוזיקה קלאסית עם ג'אז שחור באופרה פורגי ובס. בסרטון שלהלן מתוודה פראנק סינטרה שעבורו השיר "בקיץ" (summertime) הוא הפסקול שנחרט בזכרונם של האמריקאים בני התקופה.

 

במדינה נוספת התקבלו יהודים בשיוויון בתוך הבניה החופשית – צרפת. בזרם הבניה החופשית שנקרא המזרח הגדול של צרפת התקבלו יהודים כדבר מובן מאליו, על פי העקרונות של הבניה החופשית. יותר מזה, הלשכות הצרפתיות שימשו כמפלט מסוני לקליטת אחים יהודים מגרמניה. הראיות הראשונות לקבלה של אחים יהודים בלשכות צרפתיות אנו מוצאים בפרוטוקולים של הלשכה הגדולה בפריס. בשנת 1846 נדונו ידיעות ותלונות על לשכות גרמניות שסירבו לארח אחים צרפתים מבני משה, ואחי המזרח הגדול של צרפת הביעו התמרמרות על כך, והנחו את האחים בלשכות הגדולות להשתדל להביא לשינויים בחוקה של הגופים הגרמנים. הבונה החופשי המפורסם היהודי בזמנו, שר בממשלת צרפת וגם נשיא גדול, הוא האח אדולף יצחק כרמיה. לכרמיה הייתה השפעה עצומה על הבניה החופשית הצרפתית, והוא מילא בכבוד שורה של תפקידים חשובים עד שבשנת 1848 התמנה למפקד ריבוני גדול של הנוסח הסקוטי. כרמיה היה בונה חופשי יהודי, שר המשפטים של צרפת, חבר הסנט, ולוחם למען שיווין זכויות מלא ליהודים. כרמיה אף השפיע על ממשלת שוויצריה לתת זכות ישיבה ליהודים אזרחי צרפת, וגם חתם על פקודה של הסדרת זכויות ומתן אזרחות צרפתית ליהודי אלג'יריה בשנת 1870. כרמייה היה ממייסדי ומנהלי רשת החינוך היהודי "כל ישראל חברים" וגם פעל תקופה מסוימת עם האח משה מונטפיורי לטובת היהודים בעלילת הדם של דמשק בשנת 1840. כרמיה השפיע געל הבניה החופשית גם אל מחוץ גבולות צרפת. בשנת 1869 העביר כרמיה החלטה שצבע עור אינו פוסל אדם מלהיות בונה חופשי. החלטתו זו השפיע על המועצה העליונה הנוסח הסקוטי של מדינת לואיזיאנה, שהייתה תחת השפעה צרפתית בלב הדרום של תקופת העבדות. נוסח זה הפך להיות הראשן שקיבל שחורים, אז עוד עבדים  לשרותיו כבונים חופשים שווים.

בין הבונים החופשים היהודים באירופה ששמם הלך לפניהם נמצאים כמובן אחים ממשפחת רוטשילד שהיו בונים חופשים. מאיר אמשל רוטשילד, מייסד אימפריית הבנקאות המפורסמת קודש בשנת 1796 בלשכת "L'Aurore Naissante " של המזרח הגדול של צרפת. בנו הבכור, סולומון רוטשילד קודש גם הוא ללשכה של אביו, והיה גם אח בJudenloge" בפרנקפורט. נתן רוטשילד, בן אחר של מאיר אמשל הצטרף ל " Lodge Of Emulation " באנגליה, והגיע גם לדרגה 33 בנוסך הסקוטי.

מבין יהודי אירופה שהיו בונים חופשים בולט גם האח ארנסטו נתן שהיה פוליטיקאי וראש עיריית רומא בתחילת המאה ה 20.  האח נתן  הצליח להעביר רפורמות לטובת היהודים, למרות ההסתה שהכנסייה הקתולית ניהלה נגדו אישית. הוא גם קידם את ההשכלה החילונית ברומא על פני מערכת ההשכלה של הכנסייה ופיקח על פתיחתם של 150 גני ילדים בעיר. בדעותיו היה ארנסטו נתן ליברל פרוגרסיבי שניסה להחליש את כוחו של הותיקן באיטליה, שהוא "מבצר של דוגמה דתית, היכן שמאמצים רבים נעשים כדי לשמור על שלטון של בורות".

ישנן ראיות שגם ביוון של סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה 20 היתה פעילות מסונית עניפה שיהודים לקחו בה חלק . למשל, ישנו דו"ח בריטי שחובר בידי קצין המודיעין המפורסם תומס א. לורנס (לורנס איש ערב), בו הוא מתאר ביקור שלו בלשכה בסלוניקי שבה רוב האחים היו יהודים. לורנס, שהיה בעצמו בונה חופשי סיפר שבאותה לשכה בסלוניקי היתה מגמת מעורבות פוליטית שהייתה פרו-טורקית ואנטי-יוונית. באותו דו"ח של האח לורנס, מוזכרים נשיא לשכת מקדוניה ריזורטה, עורך הדין עמנואל קרסו , חיים נחום ושבתאי שאול. כאשר החלו הטורקים הצעירים להקים תאים מחתרתיים ברחבי האימפריה, פתחו הבונים החופשים היהודים את לשכותיהם בפני אנשי המחתרת שחלקם היו גם בונים חופשים. אנשים כמו תלעט ג'אווד, מאוחר יותר ידוע כתלאת פחה ראש ממשלת טורקיה, ודר" נזים ביי, שנהיה שר האוצר לאחר המרד, ראו בבונים החופשים היהודים כעילית חשאית של אירופה החדשה ונעזרו בהם מאד. ביוני 1909 הוקם הארגון האוטונומי של הבונים החופשים בקיסרות העותומנית, ושמו היה "המזרח הגדול הטורקי". בין 11 חברי המועצה העליונה של הארגון היו שלושה יהודים, כולל מזכיר המועצה האח סקקוני אפנדי שהיה יהודי. הקרבה שהיתה לטורקים הצעירים לבניה החופשית לא נמשכה זמן רב. לאחר הצלחת המרד, הכריז השלטון החדש על ניתוק הקשר עם הבניה החופשית. מיד עם ניתוק הקשר עם הבניה החופשית החלה הרדיפה המסיבית והאלימה אחרי העם הארמני. סיפור מעניין בהקשר זה התרחש דווקא בארץ. בסוף ספטמבר 1917 הגיעה באישון הלילה, בחשאי, לחוף עתלית, ספינה קטנה של הצי המלכותי הבריטי כדי לקחת חומר מודיעיני ששרה אהרונסון ואנשי מחתרת ניל"י אספו עבורם. באותו המעמד ביקשו אנשי ניל"י להעביר למקלט באנגליה קצין טורקי יהודי, בשם ז'אן בהדין שערק מהצבא העותמני וסייע רבות למחתרת. קברניט הספינה הבריטית, קפטן ג'ורג' ולדין חשד בקצין הטורקי וסירב להעלותו לספינה. לא עזרו ההסברים של חברי המחתרת, והקצין הטורקי התייאש כבר. ממש לפני שנפרדו, שלף בהדין תעודה המעידה על השתייכותו ללשכה של בונים חופשים. בו במקום שינה הקברניט את דעתו על הקצין הטורקי, שהועלה מיד לספינה, וכך חייו ניצלו.

על אירוע עצוב אחד אספר. בשנת 1912 יהודי תושב ניו יורק עובר לעיירה קטנה ליד אטלנטה ג'ורג'יה, מריאתה שמה. עקב מות דודו ירש הוא בית חרושת לעפרונות שהוא עמד לנהל אותו. שמו של אותו יהודי היה ליאו מקס פרנק. איש משכיל, מהנדס מכונות, בונה חופשי ונשיא לשכת בני ברית ידועה בברוקלין.

פרנסתן של מאות נשים היתה תלויה בבית החרושת הזה, וכבר מההתחלה לא זכה הבוס החדש הכול כך שונה מהם לאהדה בקרב עובדות בית החרושת ומשפחותיהם, במיוחד כאשר ניסה להקים לשכה של בונים חופשים בעיירה הנידחת. עקב יחסי עבודה עכורים פיטר פרנק מספר בנות, ובני העיירה הפיצו שמועות שסיבת הפיטורין היתה סירובן להעניק לו מחסדיהן. מספר ימים מאוחר יותר נמצאה גופתה של אחת העובדות שפוטרה בפאתי בית החרושת , נערה בת 14 בשם מרי פייגן. החשדות נפלו על לאו פרנק שנעצר והואשם ברצח. המשפט היה שנוי במחלוקת ורווי בשנאה בעלת מאפיינים אנטישמים, ובסופו לאו פרנק נידון למוות, אולם מושל המדינה המיר את עונשו למאסר עולם. במשטרה ובתביעה, ידעו היטב שהרוצח האמיתי הוא לא פרנק. בדיעבד הודה אחד העובדים שראה את השרת, קונלי שמו ,הורג את הנערה.

ב 17 לאוגוסט 1915 התפרץ לכלא בו הוחזק פרנק המון זועם ומוסת, שכינה עצמו "אביריה של מרי פייגן" שהונהגו ע"י הקו קלוקס קלאן. המתפרעים חטפו את לאו פרנק, ובאותו יום נמצא פרנק תלוי על עץ. זהו אחד הלינצ'ים הבודדים שנעשה ביהודי לבן ע"י הקו קלוקס קלאן בדרום הגזעני על אמריקה באותם הזמנים. בעקבות הלינץ' כ- 1,500 יהודים עזבו את ג'ורג'יה. מקרהו של לאו פרנק היה תמריץ להקמת "הליגה נגד השמצה" ששמה לעצמה מטרה להגן על שמם הטוב של היהודים.

שלט שהוקם במקום הלינץ' עיי מדינת ג'ורג'יה אומר כך:

"השומר אחי אנוכי 

לאו מקס פרנק הואשם בשל טעות 

הורשע בשל שקרים – נרצח בשל הפקרות"

לסיכום

ניתן לומר שבונים חופשים נחשדו בעיני אויביהם בקונספירציה נגד עמי העולם שבקרבם הם יושבים. האנטישמיות התמזגה עם האפלה הקתולית כדי לבדות איום חדש על שלום העולם. הצהובון הגרמני האנטישמי "דר שטירמר" כרך את שנאת ישראל האנטישמית עם עוינות הכנסייה לבניה החופשית, ויצר ביטוי חדש "יהודו-מסוני". עבור אותם אנטישמים ואנטי מסונים היו ליהדות ולבניה החופשית קווי דמיון משותפים רבים מדי: הציפיה היהודית למשיח, שעתיד להשיב את עם ישראל לארצו, ואף להשליט את הנבחר שבעמים על העולם כולו נשמע קרוב מאוד לקונספירציה השקרית לפיה הבניה החופשית שואפת להשתלט על העולם. היו שמצאו בפסוק "אתה בחרתנו מכל העמים ורוממת אותנו" דמיון לחברה סגורה וחשאית שמופעלת בסתרים ע"י אנשים מיוחדים ונבדלים. וכך נקשר גורלם של הבונים החופשים והיהודים בימים אפלים של שנאה ובורות לאורך ההיסטוריה.