סכנת מוות! כולם מבינים את משמעות סמל הגולגולת: סכנה, חומר רעיל, שודדי ים או מוות. עבורנו, הבונים החופשים, סמל הגולגולת מסמל גם את "דרך כל בשר" וסופיות החיים. מהיכן הגיע הסמל הזה, וכיצד הפך לסמל מסוני?

סמל הגולגולת מעל צלב העצמות היה בעבר סמל דתי אשר סימל את ארעיות החיים (זכור את המוות – "ממנטו מורי") ואת נצחיות הנפש. יש שמקשרים את הגולגולת לגולגולתא, מקום צליבת ישו, ואת העצמות כייצוג לתחיית הצלוב,  וזו הסיבה בגללה על מצבות מהמאה ה 17 חקקו את סימן הגולגולת, לעיתים עם סמל מסוני נוסף – שעון החול.

את שודדי הים קל לקשר לסמל – פיראטים מהמאה ה 17 – 18 היו רודפים אחרי ספינות מטען, וכאשר היו מניפים את הדגל השחור היה זה מסר לנוסעי הספינה: "הניחו לנו לעלות על הסיפון ולשדוד את המטען או שאתם בני מוות".

אליזבט מלכת בריטניה מעניקה לשודד הים פרנסיס דרייק תואר אבירות, 4 באפריל 1581

 בהקשר זה, עלינו לזכור שבמאה ה 16 וה 17 ביזה בלב ים היתה דבר נפוץ, לעיתים אף בחסות רשמית של הכתר. ימאים אנגלים, ספרדים וצרפתים תקפו ובזזו אלו את אלו כחלק ממלחמת סחר וכל זאת ללא כל צורך בדגל השחור. סמל הגולגולת וצלב העצמות היה למעשה סימן לצי שאיננו כפוף לשום כתר. שם הדגל, בפי הפיראטים היה "רוג'ר העליז" (Jolly Roger). מיהו אותו רוג'ר העליז שנתן את שמו לסמל הגולגולת? לכך אין תשובה מוחלטת. אחת הסברות מיחסת את השם לרוג'ר השני, מלך סיציליה.

טאבולה רוג'ריאנה – מפת העולם שהוכנה עבור רוג'ר השני, מלך סיציליה, על ידי קרטוגראפים מוסלמים

אותו רוג'ר השני מלך סיציליה (1095 – 1154) היה בכלל ויקינגי. אמו של רוג'ר נישאה לבולדווין מלך ירושלים, ומלך נורווגיה, סיגורד יורסאלפר, העניק לו את התואר "מלך סיציליה". אותו רוג'ר השני משל באי בתבונה, ובתקופתו סיציליה הפכה למרכז תרבותי, קוסמופוליטי ולמעצמה כלכלית. יש הטוענים שרוג'ר היה קשור למסדר ההיכלנים (Knight Templar) ובתקופתו הפך סמל הגולגולת לדגל הצי הטמפלרי. אותן טענות לקשר טמפלרי, מציינות שבעשורים שאחרי מותו של רוג'ר, המסדר הפך להיות אימפריה כלכלית שהפעילה את הצי הגדול בעולם. כאשר נסתיימו מסעות הצלב, והכנסייה עשתה יד אחת עם בתי המלוכה לחסל את הההיכלנים, הצי הטמפלרי הוסב לספינות פיראטים. סמל הגולגולת וערכי החופש, השיוויון והאחווה של המסדר נשארו בעולם שודדי הים, ולכן הדגל. כמו תיאוריות רבות שקשורות בהיעלמות ההיכלנים – האגדות רבות, והראיות מעטות.

טבעת רב-בונה חופשי עם שילוב סמל הגולגולת וצלב העצמות יחד עם סמלי מסדר אחרים

לקשר בין מסדר אבירי ההיכל לבין סמל הגולגולת וצלב העצמות יש גם צד נוסף, אשר מקרב אותנו אל העניין המסוני, ולהלן הראיות. בשנת 1311, כאשר קריסת המסדר היתה כבר בשיאה, נגבו עדויות על ידי חוקרי הכנסייה (איקוויזיציה) בקשר לפעילות המסדר. בתאריך ה 1 במרץ (1311) נגבתה עדות מאנטוניו סיצ'י שהיה נוטריון חילוני בשרות הטמפלרים. סיצ'י סיפר את הדבר הבא:

"בהיותו בצידון שמע [סיצ'י] פעמים רבות שלורד מאותה העיר [צידון] היה מאוהב בליידי מיוחסת ממוצא ארמני. הוא מעולם לא ידע את בשרה בעודה בחיים, וכשנפטרה הוא בא אל הקבר בלילה וקיים יחסים עם גופתה.  תוך כדי כך, שמע קול קורא לו: פקוד שנית את הקבר בעוד תשעה חודשים ואז תמצא ראש, שיהיה צאצאך שלך. עוד שמע [סיצ'י] שאותו לורד פקד את הקבר לאחר התקופה האמורה וראה ראש מונח בין עצמות רגליה של האישה. הלורד שמע קול קורא לו: שמור על הראש הזה כי דברים טובים יצמחו למחזיק בו. הוא [סיצ'י] גם מסר שבאותה תקופה, מושל צידון היה אביר טמפלרי בשם מתייה לה סמארנג', אשר כרת ברית אחוות דם עם סולטן מצרים".

Image result for crystal skull

גולגולת קוורץ מהמוזיאון הבריטי – בסוף המאה ה 19 אספנים ומעריצי המיסתורין  באירופה קנו בלהט גולגלות קוורץ עתיקות ממרכז אמריקה. כולן עד האחרונה התגלו כזיוף מודרני, ומאז ערכן רק עלה.

כחודש מאוחר יותר, ב 12 במאי 1311, העיד אביר טמפלרי, היוז דה פיור מלימוז', שאכן צידון נרכשה על ידי תומאס ברארד, בשעה שהיה המאסטר הגדול של המסדר, אך מעולם לא היה מושל טמפלרי לעיר. יחד עם זאת, סיפר דה פיור, שהוא שמע מאביר חילוני בשם ז'אן דה טאניז את הסיפור הבא: "אציל מסוים מצידון אהב אהבה עזה עלמה אחת ממצודת מרקליאה אשר במחוז טריפולי. מכיוון שלא יכל לפקוד אותה בימי חייה, ומששמע שמתה הביא להוצאת גופתה מהקבר וקיים עם גופתה יחסים. לאחר מכן ערף את ראש הגופה ולקח אותו. אחרי כן, שמע קול מהדהד שאמר: שמור היטב על הראש, כי כל מי שיחשף לראש יהרס לחלוטין ויושמד".

לאגדה הזאת יש עוד כמה ווריאציות בספריהם של בני אותה התקופה וולטר מאפ ורוג'ר דה האודן – צעיר סנדלר/לוחם/פיראט מתאהב בצעירה אצילה אשר מתה לפני מימוש אהבתם. הצעיר מקיים יחסים עם גופת האשה, ולאחר פרק זמן מופיעה גולגולת שהופכת לנשק/קמיע למזל והצלחה. באגדה הזאת שזורים מוטיבים רבים, ובראשם סיפורו של פרסיאוס וראש המדוזה, אבל ישנם הרבה פרטים אחרים, דבר אשר מצביע על החיוניות העמוקה של  הסמל. למה דווקא צידון? מיהי העלמה הארמנית? מהי מרקליאה? מהי הגולגולת? מי הקול שמדבר? מדוע הגולגולת הופיעה בין עצמות הרגליים לאחר תשעה חודשים?

על פי המיתוס היווני אודות פריסיאוס, כל מי שהביט בראשה הכרות של המדוזה הפך לאבן. פאלס אתינה, אלת החוכמה והמלחמה הרכיבה את ראש המדוזה על המגן שלה.

את הלורד מצידון נראה שדווקא קל להבין – מדובר בעיר הנמל בלבנון, אשר היתה חלק מהממלכה הצלבנית. בשנת 1260 מסדר אבירי ההיכל קיבל בעלות על העיר והשתמשו בה כאחד מהבסיסים הימיים החשובים בים התיכון.  ומה עם העלמה הארמנית ממרקליאה (Maraclea)? הייחוס לארמניה מעניין מכיוון שבאותה התקופה ארמניה היתה מרכז של הכת הפאוליציאנית, הענף הבלקני של הדת הניאו-גנוסטית. הקישור לטמפלרים רלוונטי כיוון שהענף הניאו-גנוסטית הצרפתי הושמד באלימות על ידי הכנסייה הקתולית במערב אירופה במהלך מסע הצלב האלבינזי – ורדיפת הטמפלרים הייתה, לפחות במישור הפורמאלי, המשך של המאבק באותה כפירה. הסבר מעמיק על "הכפירה הדואליסטית" (קתריזם, גנוסטית, ניאו-אפלטונית וכו') איננו מעניינינו, אך רק נזכיר שעל פי תיאולוגיה זו העולם נברא באופן פגום, ומאז אותה בריאה פגומה מתחולל בעולם מאבק בין הטוב והרע, האור והחושך, נשיות גבריות וכו'.

תיאור המסלול: ממרקליאה למצודת מסיאף כשעה נסיעה. משם הדרך ארוכה לבסיס הצלבני בצידון

ומה עם מרקליאה? מדובר כנראה בעיר נמל צלבנית עם אותו שם שהיתה במחוז טריפולי (סוריה של היום). המבנה הפוליטי בתקופת הצלבנים היה מבוסס על חלוקה לנסיכויות עם איחוד רופף בין המסדרים הדתיים והלורדים הפיאודלים, כאשר כל אזור היה עצמאי בכל הקשור לכריתת בריתות פוליטיות. באזור של מרקליאה היו מצודות של צלבנים ושל ענף של האיסלאם השיעי שנקרא ניזארי איסמעלי (מוכרים גם בשם אססינים, Assasins). אותו ענף שיעי, שמרכזו היה באזור הים הכספי באירן הרשים מאד את הצלבנים האירופים, ואותם מקורות שצוינו קודם בהקשר של אגדת הגולגולת ידעו לצטט בלדות מלאות הערצה אודות מנהיגם "הזקן מההרים".

האירופים מאד התרשמו מהפגנת הנאמנות של ה"פאדיון", נאמניו של הזקן מההרים. על פי פקודתו הפדאיון זינקו ממצוק אל מותם.

הניזארי איסמעלי בסוריה הונהגו ממצודת מסיאף הקרובה למרקליאה, ואף בתקופה מסוימת נרמז על ברית בינם לבין הצלבנים (כנגד כוחותיו של צלאח א-דין). על פי כתבי התקופה, אותו ענף שיעי שימר את התיאולוגיה הדואליסטית של הדת הזוריאסטרית, ולכן הוא נרדף על ידי האיסלאם הסוני והשיעי עד שהוכחד מהמזרח התיכון (אך שרד בהודו). אין הרבה תיעוד למגע שבין הטמפלרים לבין הניזארי איסמעלי, אך על פי פרשנות אחת של אגדת הגולגולת, משמעות המילה מרקליאה היא הלחם של המילה מרה (שמקושרת בשפות הינדו אריות לרוע, מוות ולצבע שחור), וקליאה שמשמעותה בלטינית בהיר, זוהר או טהור. פרשנות זו גורסת כי מסדר אבירי ההיכל אכן קיבל לתוכו אמונות דואליסטיות "זרות" אשר נחשבו ככפירה בעיני הכס הקדוש, ודגל הגולגולת וצלב העצמות סימל ושימר את אמונות הכפירה האלו.

סמל האותיות כי רו המייצגות גלגול קודם של סמל הגולגולת, בשילוב עם האותיות אלפה ואומגה.

כמו שנרמז קודם לכן, סמל הגולגולת וצלב העצמות קדם גם למסדר אבירי ההיכל. הוא כנראה התפתחות של סמל נוצרי מוקדם – שילוב האותיות היווניות כי (ρ)  ו-רו (χ)  אשר יחדיו יוצרות את הצורה ☧. ההסבר המקובל הוא שהשילוב מציין את השם כריסטוס, אך גם בסמל זה קשורה אגדה שרלוונטית לעניינינו. מסופר על קונסטנטינוס הגדול שראה חיזיון לפני קרב גשר מילוויאן (312 לספירה) – הקרב שבו התמודד על כס הקיסרות המאוחדת. בחיזיון זה נגלה אליו ואל כל צבאו האל בצורת הסמל כי-רו, וקונסטנטינוס הצטווה לצייר את הסמל מהחיזיון על המגנים של חייליו. קונסטנטינוס ניצח בקרב, בעקבות זאת התנצר, ואחריו כל האימפריה. כמו הצורה המפותחות של הגולגולת, הסמל הדחוס כי רו נושא משמעות רבה ובמשך מאות שנים הוא הופיע על מטבעות ביזנטיים. למעשה, עד היום ניתן לראות אותו מופיע על כנסיות קתוליות. כמו באגדת הגולגולת הטמפלרית, גם אגדה זו מתכתבת עם ראש המדוזה שהופיע על המגן של אתינה ויכולת הסמל להגן מפני מוות ולהסב נזק לאויבים בקרב.

Untitled
גלגולי הסמל כי-רו

המסע אחרי תולדות הסמל היה מסתיים בנצרות המוקדמת, אלמלא אותו סמל בדיוק התגלה מאות שנים לפני לידת ישו – על גבי מטבע הנושא את דיוקנו של תלמי III "המיטיב" מלך מצרים (282 – 222 לפנה"ס). גם בספרים יוונים היה ניתן למצוא את הסמל כי-רו בהערות השוליים, בתור ראשי תיבות של המילה "טוב" (chrēston). אפשר להזכיר בהקשר זה גם את הסמל ☥ אנח (Ankh) שמוכר כיום כצלב קופטי ובמקור ייצג את החיים והמוות. סמל האנח הופיע בציורי קיר קדומים כשהאלים אוחזים בו, בסצינות בהן הגופות החנוטות קיבלו את רוחן בעולם הבא. סמל האנח התפשט ממצרים לארץ ישראל, והופיע על חותם המלך חזקיהו, וגם לאסיה הקטנה ומשם דרך העולם ההלניסטי לאירופה.

ptolmy.png
סמל הכי רו על מטבע מהמאה ה 3 לפני הספירה

כפי שנסקר עד עתה, סמל הגולגולת וצלב העצמות מלווה את התרבות האנושית בגלגולים שונים מזה זמן רב. הוא מייצג את המוות ואת החיים, את הפסימיות ואת האופטימיות.

כל זה מעניין ויפה, אבל שאלת היסוד היא למה מלכתחילה שנתמודד עם מחשבות על המוות? האם מחשבות מורבידיות על סתמיות החיים יכולות להפיק משהו מעבר לעצב ופסימיזם? האם חכמה ועיון יכולים לשנות את רוע הגזירה אפילו במעט? הרי מוות הוא הוודאות היחידה שיש בחייינו, ואין שום דבר שניתן לעשות בעניין. "מִקְרֶה בְנֵי-הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם–כְּמוֹת זֶה כֵּן מוֹת זֶה" (קהלת ג' פס' יט).

Related image

השחקן לורנס אוליבייה בתפקיד המלט של שייקספיr

אפשר להתקומם כנגד המוות, ולא לעסוק בזה בכלל. אפשר להיכנע מראש ולהתאבד. אפשר גם לנסות "לחוות את החיים", ולהעמיד פנים שזה עובד. כל התשובות אינן נכונות, למרבה הצער. אם הנפש קוראת "Carpe diem" (חייה את הרגע) מלאך המוות עדיין מנצח בקריאה  "Memento Mori" (זכור את המוות). כמו שהוסיף ואמר קהלת "הַכֹּל הוֹלֵךְ, אֶל-מָקוֹם אֶחָד; הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר" (קהלת ג' פס' כ). המוות איננו עוד רעיון ככל הרעיונות, הוא הידיעה הוודאית והיסודית ביותר שמעצבת את חיי כל האדם. כל אדם, מכל תרבות, מכל דת או תורה רוחנית מאז האדם הקדמון. אז מה כבר יש לבניה החופשית לומר בעניין זה?

דיון מסוני

 

הבונה החופשי נפגש עם הסמל הזה לקראת קידושיו לדרגת התלמיד, וביתר שאת עם ההעברה לדרגה העליונה של רב בונה חופשי. כמו כל סמל מסוני, מדובר בהזמנה להפקת משמעות, במסר חווייתי, לא במתכון שמתמסר בקלות למילים. סמל הגולגולת מכוון את מחשבותינו לכיוון מאד מסוים – המוות. המשך הטקסט יעסוק בשתי שאלות – כיצד הסמל הזה פועל? ו – האם יש לבניה החופשית משהו לומר בנושא המוות?

כדי להבין את פעולת סמל הגולגולת לא צריך להרחיק עד למצרים העתיקה, מספיק לצפות בכל סרט פעולה הוליוודי. לעין האנושית יש רגישות בלתי נתפסת לפענוח פנים אנושיות. והנה ההקשר של הסרט ההוליוודי – כמות מיחשוב עצומה דרושה כדי לשוות לאנימצית פנים מראה אמיתי. זה לעיתים נחוץ בסרטים, כמו במקרה שצריך סצינה עם שחקן שנפטר כבר (ע"ע קארי פישר, הנסיכה לייה בסרט מלחמת הכוכבים האחרון). כדי לשטות בעין צופה בסרט, ולשכנע שמדובר בשחקן אנושי, צריך לייצר סימולציות מורכבות מאד. התוכנה נדרשת להפעיל מודל דינאמי של לחץ הדם מתחת העור, ברק שומן העור כשהוא מוחזר מהנקבוביות, ברק העין – ובמיוחד השתקפות בן השיח מהאישון.

משמאל, השחקנית קרי פישר, מימין דמותה הממוחשבת

כשלון בחישוב כל הערכים האלו מייצר בצופה תחושה לא נוחה, תופעה המכונה באנגלית Uncanny valley ("עמק הבעתה"). התופעה נחקרה מכל הכיוונים מאז התגלתה לראשונה בשנות ה 70.

הרובוט ג'מינואיד F, שפותח באוניברסיטת אוסקה נחשב פאר היצירה בתחום הרובוטיקה, ועדיין נראה חסר חיים

ההסבר המקובל לתופעת "עמק המוזרות" היא שיש לאדם אינסטינקט רתיעה, תת מודע ויסודי מהמוות, ומהרגע שבו החושים מזהים חשד ל "חוסר החיים" מתעוררת חרדת המוות אשר משדרת חוסר נוחות (לא מודע). סמל הגולגולת פעל בעבר באופן דומה – הוא מצליח לעורר רתיעה ביולוגית, לא מודעת מהמוות. במפגש עם הסמל, נוצרת למתבונן ההזדמנות להתמודד עם פחד המוות הרדום. כלומר, הסמל מיועד לעבד את הפחד מהמוות – לאו דווקא את המוות עצמו. המוות עצמו איננו תופעה מוכרת מניסיון אישי, אלא הוא הבנה שנובעת מהתבוננות והסקת מסקנות. אז האם אפשר לומר שהמוות הוא מסקנה? רעיון מופשט? התשובה הלא נעימה היא שמבחינת האדם כלפי עצמו – כן המוות הוא רק רעיון. ובכל זאת לא עולה על דעתנו להסכים או להתנחם. לא משנה כמה שהנימוק משכנע, הפחד מהסוף לא יניח. המוות הוא רעיון כל כך יסודי והכרחי שאנחנו לא מעלים על דעתנו שמדובר רק בפחד. במילים אחרות, המוות הוא תיאוריה. אנחנו מסיקים (די בצדק, כנראה)  שמתישהו, המישהו הזה שמדבר לנו בראש ישתוק – אבל מה זה בדיוק אומר?

לפילוסופיה ולפסיכולוגיה אין תשובה טובה. או יותר נכון, אין תשובה נעימה. זיגמונד פרויד טען ש "האדם נרדף על ידי פחד המוות כמעט כל הזמן, אך איננו מסוגל להבין את משמעות הדבר". הוא טען שמכיוון שכך, ביסוד נפשנו, מצויה ההבנה  התת מודעת שאנחנו  בני אלמוות.  הפסיכיאטר סטניסלאב גורף, חוקר התודעה, אמר ש "כל תרבות שבליבה חיפוש המשמעות חייבת לעסוק בשאלת הליבה – מהו המוות, אם לא הוודאות היחידה בחיים?  ביסודה, הבנת המוות היא המפתח לחופש". כל זה טוב ויפה, אבל האם שחרור מפחד המוות בכלל אפשרי? סמל הגולגולת וצלב העצמות הוא למעשה תשובה לשאלה הזו. תשובה שכתובה בשפת הסמלים.

הכרת המוות מחייבת את הקריאה חופש, שיוויון ואחווה

כשהמלך שלמה כתב את שיר השירים הוא חשב על המוות והסיק שפריון, והולדת צאצאים היא התשובה הראויה לחידלון. הוא אמנם לקח את העניין עם הפיריון עד הסוף, אבל ביסודו של דבר, כאדם צעיר שלמה הסיק שיצירתו של אדם מנצחת את המוות. הוא ביטא את ההכרה הזאת בצאצאים (והרבה), מקדש מלא זהב, כתיבת ספרים וכו. הצליח לו, הללו באמת שרדו את את מבחן הזמן. הגישה האופטימיות, אם כן, אומרת שהיצירה (והיצר) מנצחים את המוות, שהגוף אמנם נמק בקבר, אבל רוח האדם היא נצחית.

Image result for song of songs

שיר השירים – הדפס דיו על תחריט בשנהב פרי יצירתו של האמן פרנק קופקה (1871 – 1957)

בספר קהלת, לעומת זאת, התשובה של שלמה המלך שונה בתכלית: מה עוזר לאדם שעמל ויצר שהרי מהקבר אין הלאה, זה הכל נגמר. החכם והכסיל, העשיר והעני – כולם הופכים לחול. הפסימיזם הזה משכנע וחד משמעי בדיוק כמו האופטימיזם, כי מה עוזר לאדם הרואה את סוף ימיו קרב? האם מקדש זהב באמת מנחם מישהו? "הבל הבלים" אמר שלמה בזיקנתו – אין נחמה למוות.

שלמה המלך, החכם מכל אדם, ודמות המופת בבניה החופשית הכריע ששתי התשובות, האופטימית והפסימית נכונות. הפסימיזם (כולם מתים בסוף אז למה לטרוח?) הוא מסקנה חד משמעית ונכונה, הויכוח בעניין מיותר. זה לא עניין של פילוסופיה, גיל או נסיבות חיצוניות כלשהן – האמירה כולם מתים בסוף כנראה נכונה. האופטימיזם, לעומת זאת איננו מסקנה מתחייבת מהנסיבות, להיפך, הוא הכרעה מוסרית ואישית בגלל הסוף הידוע. האופטימיות היא תשובת הנפש למוות – קריאת תיגר על הגוף הנמק. מה זה בדיוק אומר? ואיך מסיקים את כל זה מציור של גולגולת ועצמות? בשביל לענות על כך צריך להתקדש לבניה החופשית.

2 מחשבות על “על החיים ועל המוות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s